,52 , החומר בחר בה כשעוד היתה ילדה ומאז, רונית גולן לא מפסיקה לסובב את האובניים – וליצור. גולן, נשואה , סטודנט, אסף, 23 , לאורן ("המפרגן") ואמא של אמיר , תלמיד בתיכון שוהם ומתנדב 17 , ואוהד 20 חייל כבן במד"א. "כיום, אני מגשימה חלומות ללקוחות", היא אומרת. "בעבר, העדפתי שאנשים יקנו בסטודיו שלי את מה שהכנתי, אלא שמאז עברו שנים, עברתי דרך והראייה שלי השתנתה – כיום אני מאוד פתוחה לבקשות שלהם ונהנית ליצור לאנשים ולא בהכרח שהם יקנו יצירות מוכנות שלי". אנשים מגיעים אליה לסטודיו, אומרים לה שהם מחפשים תבנית, קערה, סט כוסות למישהו אהוב – והיא נענית למשימה. "מישהי ביקשה שאצור ספלים לחתנים שלה. עבדתי עליהם המון – קישטתי כל אחד במשפטי העצמה חיוביים שכל אות בהם עשויה בנפרד, ויצא מקסים. חשוב לי שמהעבודות תנשב רוח טובה". במקרה אחר, מישהי ביקשה תבנית מיוחדת מפורצלן. "הכנתי לה מה שביקשה, למרות שפחות נוח לעבוד עם פורצלן, כי הוא דק ומאוד גמיש. אבל ריגש אותי ששימח אותה ובכלל, שאנשים אוהבים מה שאני מכינה עבורם. יש שמבקשים פמוטים ויש בכלל שמביאים כלים שנשברו ואני עושה להם 'רפאות'". "אני מגשימה חלומות לאנשים", אומרת על האובניים, בסטודיו | רונית גולן שבביתה בשוהם, יוצרת אמנית הקרמיקה כלים יפהפיים ושימושיים מגושי חימר ונוסכת רוח בחומר רונית גולןנשים יוצרות / כחומר ביד היוצרת עברת תהליך. "בהחלט. זה הרבה עניין של ביטחון עצמי והתפתחות אישית, מקצועית ורוחנית". הכלים של רונית נמכרים ללקוחות מכל העולם בחנות אינטרנטית, ואפשר גם להתרשם מהם בביקור בביתה ברחוב יסמין, שם גם ממוקם הסטודיו שלה שבו היא יוצרת רוב שעות היממה. מזה שנים, היא עוטה סינר ומכינה בעיקר כלים פרקטיים כמו כוסות וצלחות, ספלים, קדרות, מרקיות, טאג'ינים, קערות הגשה עם או בלי ידיות וגם ספלי תה, שוקו ואספרסו, מגשים – שזו עבודת יד ולא אובניים, וכלים לפסח, חנוכיות, "נטלות" לנטילת ידיים וכלים לעוגה. ויש גם יוצאים מהכלל שמשמשים לנוי – שלטים יפים לכניסה לבית, ואזות, קומקומים וסתם כלים ליופי שאפשר להניח במרכזי שולחן. למה הרוב פרקטי? "כי אני אדם פרקטי", היא מסבירה. "בהשכלתי אני מתכננת ערים בדגש על איכות סביבה, והתכנון הוא חלק ממני". יש לקוחות שרוכשים מדי שנה סט חדש? "אפילו שניים – יש בעיקר נשים שמגיעות הנה לפני ראש השנה ופסח כדי להתחדש בכלים, בסט קערות חדש. ויש גם שוברים סדרתיים – שצריכים מדי פעם לחדש את הסט כי חלקים ממנו נזרקו". חימר עם אופי הרומן שלה עם החומר החל בארה"ב. "הגעתי , עקב שליחות של ההורים שלי, שהיו 9 לשם בת מדענים. היינו כמה משפחות – כולם נשארו שם ורק אנחנו חזרנו לארץ. בארה"ב נתקלתי לראשונה באובניים ועשיתי קורס פיסול ויצירה באובניים בגיל צעיר מאוד. אחת התלמידות שלמדו אתי בקורס, הפכה לימים להיות המורה שלי בישראל". כששבו ארצה, כבר ידעה שה"חומר" יהיה חלק בלתי נפרד מחייה. זה שנים. 43 היה לפני אילו סוגי חומר/חימר יש? "יש חום ושחור וטרה-קוטה ויש לבן ודמוי פורצלן. אני הכי אוהבת לעבוד עם חומר מעורב – מתחילה נקי ומערבבת, כדי שיהיה לחימר אופי – לבן עם גווני שחור, 'מארבלינג', ויש אפור וירוק. אני אוהבת מנוקד – קונים חומר עם סוג של ברזל, שהנקודות שבו יוצאות לידי ביטוי בשריפה". מה לא יודעים על חימר? "שהוא מפונק ושיש לו נשמה". כשאת ניגשת לגוש חומר, את יודעת מה ייצא ממנו? "לא תמיד. יש לי בראש רעיון אבל לפעמים החומר מוביל אותי למקום אחר לגמרי. היום – זה מעניין אותי ואני זורמת עם זה". לאחרונה, היא מכינה יותר "סירי פלא" – תבניות עם חור באמצע. "זה עניין של סנטימנטים", היא אומרת. באלף השלישי – יש מקום לסנטימנטים? ובכלל, לעבודת יד? "בהחלט, אפילו יותר מאי פעם. יש כיום חזרה לטבע, למקורות. עבודה עם חימר היא מדיטטיבית. בכתבה שהתפרסמה ב'טיימס' כבר כתבו על זה שעבודה בחימר היא הפסיכולוג החלופי של העידן החדש. זו אמנות שמייצרת סבלנות – כשאת בסדנא בסטודיו את יוצאת עם שקט ורוגע ואחרי כמה שבועות גם מקבלת כלי שיצרת, והחוויה מתמשכת כי משתמשים בו ביום יום". אגב, חזרה לטבע, רונית מתנדבת לאחרונה בגינה הקהילתית ברחוב הקשת וחלום נוסף שלה הוא להקים במתחם הגנים השפתיים ובית המתנדב, גינה טיפולית לילדים עם צרכים מיוחדים ולהוריהם. חומר טוב, ללא 0 ספק. צילומים: מוניקה בלחסן
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=