עשרה חודשים לנפילתו, מיקי ברנדס מתאר את החיים ללא אור, בנו השריונר שנהרג בקרבות בעזה. בימים אלה קהילת המתפללים שבה אור גדל הסבה את שם בית הכנסת על שמו

מאת חומי בראון

עשרה חודשים לנפילתו בנו אור בעזה, מיקי ברנדס מתאר את חייו ואת חיי רעייתו שהשתנו לבלי הכר: "אני ואשתי שמחה עובדים באופן חלקי. חלק חשוב מהזמן שלנו מוקדש לפעילויות הנצחה שכוללות שעורים ומפגשים תחת הכותרת 'לאורו של אור'. הזמנים הכי קשים ומאתגרים לשנינו הם שעות הערב והלילה. הילדים שלנו, ברק וספיר, ומשפחותיהם ובמיוחד הנכדים, משרים עלינו שמחה ותקווה "

לפני מספר ימים נערך בשוהם טקס לקריאה של בית הכנסת בשכונה ט' על שם בנם, שנהרג במהלך הקרבות. מעתה שמו נקרא "משכן אור". ימים מעט אחר כך, נפל בלבנון גיבור נוסף מקרב קהילת בית הכנסת, איתי אריאל גיאת הי"ד,  חבר ילדותו של ברנדס. 

אור ברנדס ז"ל היה לוחם בגדוד 82, בחטיבה 7 ,'עוצבת סער מגולן'. הוא נפל בקרב במרכז הרצועה בשבת 2 לדצמבר בעת ששימש כנהג טנק. בן 25 היה במותו. הוא למד בישיבת שלהבת בשוהם, שימש כמדריך בבני עקיבא ולמד בישיבת מעלה גלבוע. שירת שלוש וחצי שנים בשריון וכשהשתחרר התנדב לגרעין משותף של דתיים וחילונים בעכו, שמטרתו "לקרב בין כולם לכולם כולל כולם, כולנו ביחד".

משפחת ברנדס הצטרפה לקהילת בית הכנסת לפני שנים רבות כשעברה לשוהם כאשר מלאו  לאור שלוש שנים. הוא גדל ושיחק יחד עם ילדי הקהילה הקטנה שבה כולם קשורים בכולם. המתפללים הם שיזמו את הסבת בית הכנסת על שמו. במונחים של משפחה דתית, אין הוקרה גדולה מזו.

מיקי מתאר את היום בו חייו השתנו לנצח: "במוצאי השבת הגיעה חוליה  מהצבא כדי להודיע לנו. חיפשו אותנו בבית, בזמן שכבר יצאנו לבקר אצל הבת שלנו. כך בעצם הרווחנו עוד שעתיים בעולם הישן והטוב שהיה. הם איתרו את הבן שלנו, ברק, בביתו במודיעין ואחר כך הגיעו גם לספיר. אותנו מצאו אחרונים בשעה די מאוחרת. כשנשמעה דפיקה בדלת, הצצתי מבעד לעינית וראיתי חיילים במדים. הדם שלי קפא. ביקשתי שיציגו לי מבעד לעינית את התעודות שלהם. כאילו סירבתי להאמין שהגרוע מכל קרה לנו. חשבתי לעצמי שאם לא אפתח, אולי אחסוך מאיתנו את הבשורה".

הסבירו לכם איך אור נהרג?

"הם לא פירטו. רק למחרת הסמג"ד הגיע אלינו הביתה ועדכן אותנו באופן שבו אור נהרג מכדורים של מחבל. רצינו לנו לדעת מה קרה לחברים שלו בצוות הטנק. דאגנו גם להם." 

מתי פגשת את אור בפעם האחרונה?

"זה היה באותו שבוע שהוא  נפל. הוא הגיע הביתה לחופשה קצרה ואני הסעתי אותו חזרה מהבית לנקודת המפגש שנקבעה להם. באופן אכזרי, מקום המפגש שבו גם  נפרדתי מאור היה בהסתעפות ליד בית העלמין במושב חדיד, שבו הוא קבור בחלקה הצבאית".

אתם בקשר עם הצוות של אור?

 "החברים שלו משוהם והחברים מהצבא מגיעים אלינו הביתה ושומרים על קשר הדוק. הם היו האחרונים להיות איתו ולנו הקשר הזה מאד חשוב."

באירוע קריאת שם בית הכנסת נטלו חלק מאות רבות של אורחים, בהם בני המשפחה, חברי קהילה ותושבים. הוא נפתח בתפילת ערבית כאשר האב מיקי עבר לפני התיבה ושיתף את הקהל הרב באמירת תהילים לשלום החיילים ולשחרור החטופים. ההורים שיתפו את הנוכחים בתרומתו של במם לחיזוק רוחם של החיילים במהלך הקרבות:  "אור יזם מעין פודקסט בהנחיתו באמצעות רשת הקשר של החיילים וקרא לה "בסלון של העגלון", כיאה לנהג טנק, ובה שוחח עם הטנקיסטים בשעות הלילה והישרה רוח טובה על כולם".

בהמשך נשא דברים רב היישוב הרב דוד סתיו שדיבר על אור ועל החשיבות שבקריאת בית כנסת על שמו. ראשת המועצה, דפנה רבינוביץ אף היא שיבחה את ההחלטה לקריאת בית הכנסת על שם אור, וציינה אף את פעילות המועצה להנצחת חללי "חרבות ברזל" משוהם. נציג הקהילה יואב וויס דיבר על קבלת ההחלטה החשובה של הקהילה לקריאת השם וסיפר על הקשר הארוך של משפחת ברנדס עם הקהילה. בהמשך סיפרו שניים מחבריו של אור, מוראל אברהם ויהונתן סלה על ילדותם המאושרת ביישוב.

הדובר האחרון היה תא"ל במיל' אביגדור קהלני, מהגיבורים המעוטרים ביותר בתולדות השריון ובעצמו אח שכול. הוא התייחס למשפחת השכול והדגיש את הציווי  להמשיך וליצור ולחיות את החיים. באתנחתות המוזיקליות שרו "האחים אריאל" [בניו של מאיר אריאל ז"ל]  מספר שירים שריגשו את הקהל מאד.