מדי סופשבוע אפשר לראות אותם ביערות ובשבילי האופניים – זוגות של רוכבים, רואים ועיוורים, על אופניים מאורכים, כשהם מדוושים בקצב גם במסלולים מורכבים. עמותת "כן ולא" אשר יזמה את המיזם החברתי המופלא הזה, מיוצגת בשוהם על ידי חבורת רוכבים, המספרים על האתגרים, על האחריות כלפי חבריהם העיוורים ועל העצמה וחברות טובה שממלאת את הלב

 

רוכבי השטח משוהם, יכולים להבחין לעיתים בקבוצות רוכבים באזור על אופני טנדם, המיועדים לשני רוכבים, קדמי ואחורי. יש כאלה הסבורים שמדובר בבני זוג שהאהבה ביניהם מלבלבת עד שאינם מוכנים להיפרד, אפילו בזמן הרכיבה. אלא שהאמת היא שמאחורי משקפי השמש הכהים והקסדה, מסתתר מיזם חברתי ראשון במעלה, המחבר בין רוכבים רואים ועיוורים.

מספר קבוצות כאלה פועלות ברחבי הארץ, בהם קבוצת "כן ולא" בה נוטלת חלק  חבורת רוכבים משוהם" שוקי סעד, 52, מנשה כהן, 52, שחר אלון 54, אורנה לוטן, 48, מנהלת מרכז הספורט בח.מ.ש ואשר יוסף, 51. רובם רוכבי שטח או כביש שמכירים כל אבן ושיח ביערות הסובבים את שוהם, וחלקם פעילים כבר שש שנים בקבוצה.

"אנחנו לא עושים לחבר'ה הנחות בגלל שהם עיוורים", מסביר שוקי סעד, מהנדס שרות בחברת תוכנה, רוכב אופני שטח מזה עשור. "הרכיבה היא אתגרית והרעיון הוא לגוון את המסלולים. במסגרת מגבלות הטנדם אנחנו רוכבים במסלולים בינוניים ולפעמים אפילו קשים וגם בסינגלים המותאמים לטנדם. הבעיה היא בפיתולים של הדרך. אופני טנדם הם כמו משאית קטנה ולא קל לתמרן איתם".

איפה אתם רוכבים?

"בכל מקום - ברמת הגולן, ביער חרובית, בבן-שמן, בתל-חדיד, בפלמחים ובמקומות נוספים".

העיניים של הסטוקר

מסעות הרכיבה מתחילים במפגשים עם עיוורים וכבדי ראיה בכל רחבי הארץ, באירועים מתוכננים ומתואמים מראש. את האופניים הזוגיים מסיעים על נגרר מיוחד, והרכיבות עצמן מאתגרות ולא היו מביישות את הטובים והמקצוענים בקרב הרוכבים בארץ. הרכיבה אורכת בממוצע כארבע שעות ברוטו וכשלעצמה כרוכה בלוגיסטיקה רבה. אלא שהלוגיסטיקה בטלה בשישים כשהקבוצות יוצאות לדרך. כל זוג לוקח ברצינות רבה את המסלול. הרוכבים מאובזרים היטב ויוצאים לדרך כשהם מפגינים עבודת שרירים ומאמץ לא קטן. המאמץ הפיזי בהחלט ניכר אבל הנפש ב'היי' והאווירה טובה ומחזקת. "הרוכבים העיוורים וכבדי הראייה מביאים איתם מסר חשוב הן לחברת כבדי הראייה והן לחברה הרואה – לפיו כל אחד יכול לעשות הכל עם רצון, ושיתוף פעולה", מסביר סעד.

מעבר להנאה הנקודתית, הטיולים האלה משפיעים על אורח החיים של הרוכבים?

"אדם עם עיוורון, גם כאשר הוא נעזר בכלב נחיה, אינו יכול לנוע במרחב באופן חופשי. רבים מהרוכבים איבדו את מאור עיניהם במהלך חייהם, תוך שהם נאלצים לוותר על אמצעי ניידות מקובלים כמו נהיגה, רכיבה על אופניים או אפילו הליכה מהירה. היכולת לחוות שוב תנועה חופשית ומהירה במרחב, היא יכולת שלאדם רואה קשה להעריך. דבקותם של הרוכבים והתמדתם לאורך השנים, מוכיחה עד כמה פעילות זו מעצימה ותורמת לביטחונם האישי, לתדמיתם בחברה ובעיני עצמם, לקבלת החברה אותם כאנשים בעלי יכולות, מוטיבציות, שאיפות והישגים. חלק מהרוכבים אף משתתפים דרך קבע בתחרויות ומסעות ארציים, כמו רוכב ישראל, איש הברזל ותריאטלונים, כשהנהלת הקבוצה מספקת להם את התנאים הנדרשים להם עקב מוגבלותם".
מי מייצר אופני טנדם?
"חברת קנונדייל, יצרנית אמריקנית נחשבת שלא רק מייצרת גודל יוצא דופן אלא מאבזרת את האופניים במיוחד למטרה זו גם בהילוכים מיוחדים. זוג כזה עולה 40 אלף שקל".

חוץ מאשר ליהנות, מה אתה עושה ברכיבה?

"אני העיניים של הרוכב וכל הדרך אנחנו מדברים. יש לנו עיוורים ועיוורות מגיל 30 ואילך, בהם אנשי הייטק, שוטרים ונכי צה"ל, שאחד מהם הוא גם קטוע יד. הרכיבה עם אדם שאינו יכול לראות את שמתרחש סביבו אינה ענין של מה בכך. על המתנדב הרואה מוטלת האחריות לשלומו ולביטחונו של הרוכב העיוור, עליו לסייע לו בכל דרך לכל אורך הרכיבה ובנוסף, לשמש כעיניים ולתאר לו את המראות של מרחבי הטבע מסביב".

לפני הרכיבה מוענק הסבר כללי על תוואי השטח ועל מידת הקושי בו – האם הוא קשה או קל, בוצי או סלעי, היכן יש להיזהר ואיפה ניתן יהיה לדווש בחופשיות. בהמשך מתחלקים לזוגות של קפטנים – המובילים ו"סטוקרים" – כבדי הראייה. למען העניין, הצוותים מתחלפים ואין מצב של זוגות קבועים.

 מרגישים את השטח

איך מתארים שטח לאדם שאינו רואה?

"כל העניין הוא לתאר את החוויה. בשונה מנכות אחרת, עיוורון יוצר תלות מוחלטת בבן הזוג. אני מודיע לו ומדרבן אותו כשמגיעים לעליות, כשהוא בכלל לא מתכונן לקראתן. אני אומר לו להגביר או להוריד קצב. חלק משמעותי מההנאה נובע מהקשר בין הרוכבים. אגב, חלק מתהליך ההכשרה של הקפטנים הוא אימון רכיבה על אופני טנדם כמו עיוור, כשהקפטן יושב מאחור ועיניו מכוסות ומישהו אחר מוביל אותו. רק כך אפשר להבין את החוויה שעוברת על העיוור".  

איך הם חשים ברכיבה?

"הם מרגישים את השטח, את כיווני השמש. לעיוורים יש חוש ריח מאוד מפותח. לפני מספר ימים הגענו לשדה בו צומח זעתר והם היו הראשונים להבחין בכך".

מסעות האופניים המחברות בין חברי הקבוצה, הם בסיס לחברויות, סיפורים, טיולים שמסתיימים בטבילה בבריכה טבעית או בנחל, ארוחות בשטח ו"על האש", קפה על פינג'אן והרבה הומור כמו שכבר שאל מישהו מאחת הקבוצות - "איך נכנסים ארבעה פילים לפולקסוואגן? הרבה יותר בקלות מעשרה טנדמים על העגלה שלנו"...

חוץ מההרגשה טובה של תרומה לחברה, אתה מרוויח מזה משהו? 

"האדם העיוור תורם לחוויה את התחושות שלו, שאדם כמוני לעיתים אינו מרגיש מפני שהוא רואה", מסביר סעד. "כאן קורית תופעה מעניינת: בגלל הסיטואציה של חוסר שוויון בין הצדדים והיעדר תחרות עם העיוור, המתנדבים הרואים משילים מעליהם כבר מהרגע הראשון את כל סמלי הסטטוס החברתי. לאדם מהיישוב כמעט לא מזדמן בחיים לקחת אחריות משמעותית כל כך על עצמו, כמו אחריות על עיוור שרוכב על אופניים שבלי הקפטן הוא אבוד מהרגע הראשון. מכל בחינה שהיא - זו באמת תחושה מעצימה לכולנו, להם ולנו". 

זו רכיבה נוחה?

"אופני טנדם כאמור מסורבלות לתפעול בהתחלה אבל אחרי תרגול וכמה רכיבות, זה הופך להיות כמו כל רכיבה רגילה אחרת". 

נופלים הרבה?

"בערך כמו רכיבת שטח רגילה, אבל אתה כקפטן צריך להיות ערני בהרבה, להחזיק חזק יותר את הכידון. אתה חייב להיות ממוקד במי שיושב מאחוריך ותלוי בך תלות מוחלטת.  העיוורים פוחדים יותר בנפילות ובצדק משום שהם אינם יודעים מה מצפה להם, על מה הם עומדים ליפול – אם אלה סלעים שיש להיזהר מהם, עצים או קוצים. כשאדם אינו יודע איך להגן על הגוף שלו, הפציעה עלולה להיות קשה יותר".

מרבית הספורטאים העיווריםרוכבים יותר מאשר פעם אחת בשבוע וחלקם יוצאים יחד לטיולים בחו"ל.

איך מסתדרים כספית?

"אין כאן גוף שמסבסד אותנו וכל משתתף, סטוקר או קפטן, משלם את חלקו בטיול. בחנוכה ובפסח אנחנו עורכים בארץ טיולי רכיבה במשך שלושה ימים ולנים באכסניות שונות".

יותר מעמותה ספורטיבית

קבוצת המדריכים משוהם היא חלק ממיזם ארצי, 'כן ולא', שהוקם בשנת 2006 על ידי היזם מוטי יוגב, ופועל לקידום אינטרסים נוספים של אוכלוסיית העיוורים וכבדי הראיה. "עולמו של האדם העיוור כולל גם את הצורך בתעסוקה וצרכים נוספים הנובעים ממוגבלותו". הקבוצה פועלת גם לקידום תחומים אלה. בהמשך לכך, הוקמה לדוגמה קליניקה בגני תקווה המעסיקה מעסים עיוורים בלבד. "הוצאנו לפועל קורס במכונאות אופניים לעיוורים אשר בזכותו נוצרו להם מספר מקומות עבודה וקידמנו העסקת עיוורים בארגונים שונים. העמותה דואגת לסייע לעיוורים על יד מתנדבים בתפעול מחשבים ובטכנולוגיות מתקדמות, יש מתנדבים המלווים עיוורים לבדיקות רפואיות ובעת הצורך, מוענקת תמיכה כלכלית ותיווך מול מוסדות שונים".

אתם זקוקים למתנדבים?

"בהחלט. יש תמיד יותר ביקוש של עיוורים להשתתף ברכיבות. מבחינתם, אנחנו הקשר שלהם לעולם".

מה נדרש ממתנדב?

"אנחנו מחפשים גברים ונשים שהם רוכבים מיומנים ועם לב גדול. אנשים עם נכונות לתרום מזמנם בשישי או שבת 3-4 שעות בכל פעם. לא חייבים להתנדב כל שבת ואפשר להסתפק גם בהתנדבות מעת לעת. רצוי שהמתנדבים לא יהיו הורים לילדים קטנים, כי יש הרבה פעמים תקלות ומחויבויות של הרגע האחרון והעיוור שמצפה לרכיבה בקוצר רוח עלול למצוא את עצמו במפח נפש".

המעוניינים להצטרף לרכיבות מוזמנים לפנות לשוקי סעד, טל': 052-2591158.