לאחר כארבע שנים בלבד כמחנכת, המליצו הורים על ויוי הרון, מורה בבית הספר ניצנים, לתחרות "המורה של המדינה" מטעם ידיעות אחרונות  ויוי, אשת הי-טק לשעבר, הגיעה לשלב 50 המתחרים הסופיים בתחרות  "התלמידים מאוכזבים אבל אני נרגשת מהפרגון", היא אומרת. "לאחר כל כך מעט שנים בתפקיד – הבחירה בי היא מחמאה ענקית"

מאת: אילן דואק

כבר לפני שמונה שנים הבינה ויוי הרון, שעליה לתת גט כריתות לעולם ההי-טק ולעשות הסבה מקצועית להוראה. הרון הייתה מהסנוניות הראשונות שוויתרו על תנאי נוחות לטובת משכורת שאותה מחשב בעלה כחמישה שקלים לשעה.

בשנים האחרונות, למרות השכר הנמוך צומחת ומתפתחת תופעה המקיפה מאות  אנשי הי-טק שצברו מעמד וניסיון, אך מאסו בקריירה תובענית ותחרותית, ובגיל מבוגר יחסית, הם מגיעים מתוך בחירה לעולם ההוראה כשהם רעננים ורעבים ללמד, עם השכלה, אופקים רחבים ובשלות נפשית. הם נפרדים מהעולם המנוכר לטובת מגע האנושי עם ילדים ויודעים להעריך כל רגע כזה.   

ויוי הרון 48, מתאימה בדיוק למסגרת הזו. היא אם לשלוש, 19, 16, 11 ומתגוררת עם משפחתה בשוהם מזה 16 שנה. "גדלתי בפתח תקווה ולפני הצבא הוכשרתי כהנדסאית אלקטרוניקה, תפקיד שעשיתי גם בצבא, כטכנאית קשר בחיל האוויר. כשהשתחררתי עבדתי במשך 11 שנים בהי-טק. בשלב מסוים, התגלגלתי במקרה להיות מורת תגבור ב'אבן חן'. תמי בן נביא, שהיתה הסגנית וטובה גפני ז"ל, המנהלת, הימרו עלי ולאחר כשנתיים, אמרה לי טובה שהיא מבקשת ממני ללכת וללמוד הוראה. בגיל 40 עשיתי הסבת אקדמאים ולמדתי בבית ברל. כשסיימתי, תמי בן נביא ניהלה את ניצנים וקלטה אותי ומאז, כבר שש שנים אני שם, מהן ארבע שנים כמחנכת כיתות ה'- ו'".

לפני מספר חודשים, המליצו עליה הורים לתלמידים שהיא מלמדת, לתחרות "המורה של המדינה" מטעם ידיעות אחרונות. "רוני אמיר, אמא לתלמידים, שנמצאת איתי כבר שנה רביעית, כתבה מכתב המלצה, צירפה חתימות הורים ושלחה למארגנים. נערך סינון ראשוני מתוכו נבחרו 1,300 מורים ובשלב הבא, נשארו 150 מורים. בשלב הזה, פנו למנהלי בתי הספר ולמערכת החינוך היישובית. אין לי מושג איך התנהלה הוועדה, אבל ברור לי שהם ידעו עלי המון פרטים. בשלב הנוכחי נותרו 50. מתוך ה- 50 ערכו סינון נוסף ל-15 המורים הסופיים, ולשם כבר לא הגעתי", היא אומרת בחיוך.

ואת עצובה?

"קצת כואבת בשביל הילדים שמאוד התאכזבו. לי אישית החשיפה הספיקה. קבלתי הרבה פרגון מבית הספר, מהמורים, כולם היו נרגשים אתי וזה היה נפלא. מבחינתי – כולנו היינו שותפים לפרס. בהתחשב בכך שאני רק ארבע שנים בתפקיד מחנכת ונמצאת בין ה-50 הטובים בארץ על פי התחרות, זו מחמאה ענקית". 

מהכסף לנפש

למה עזבת את ההי-טק?

"היה מתסכל לעבוד בעולם הזה. הייתי אמנם טובה, אבל גברים פחות טובים ממני הרוויחו יותר. בנוסף, חסר לי משהו לנפש. אולי היה זה משבר גיל ה-40. חיפשתי את עצמי והתחלתי לצייר. חשבתי להתפרנס מציור אחרי שהציעו לי 400 דולר על יצירה שלי". 

אז למה בכל זאת הלכת להיות מורה?

"עולם הילדים מאד שונה ובהוראה הפידבק מידי. מה שאתה נותן אתה מקבל מיד. הנפש מועשרת מהעבודה עם ילדים. אני מקבלת אהבה, פרגון, הם יותר מעניקים לי ממה שאני מעניקה להם". 

זו לא התרסקות כלכלית לעבור מהי-טק להוראה?

"אם הייתי נשארת בהי-טק, יכולתי בוודאות לחיות היום ברמת חיים גבוהה יותר. אבל  חשבתי לעצמי מה אני עושה עם החיים שלי והאם אני מסתפקת בחיים רק בכסף או שאני רוצה יותר מכך". 

המון ילדים נרתעים ממתמטיקה. איך את מתמודדת עם זה? 

"מילדות אהבתי מתמטיקה, גם כמקצוע וגם ללמד. אני מקווה שאני מצליחה לנטרל את הרתיעה מהמקצוע הזה. אחד המסרים שאני מבקשת להעביר להורים באמצעות הריאיון הוא, שתלמיד שישקיע במתמטיקה עד כיתה ו',  ייצור לעצמו חוויה חיובית עם המקצוע הזה עד סוף התיכון משום שאת יסודות המתמטיקה לומדים עד השנה הזו. אין סיבה שתלמידים יירתעו מהמקצוע הזה". 

מה תפקיד המורה כשיש גוגל ומקורות אחרים?

"מורים לא צריכים לחשוש מתחרות עם גוגל. להיפך. אנחנו צריכים להקנות כלים לרכישת ידע. לפני שאני מקור ידע אני מקנה ערכים ודרך חיים, ומנסה  לטעת בילד אמונה בעצמו וביכולת ההתמדה שלו.אני משתדלת לתת כלים לחשיבה, למיון חומרים, לאבחנה בין עיקר ותפל, להסתכלות על המציאות במבט בוחן ובקורתי. גוגל הוא משפך של ידע ואינו יכול להציע את הדברים האלה. אנחנו צריכים ללמד את הילדים איך ללמוד. שינון של חומר הוא הרבה פחות חשוב". 

במערכת החינוך ובמיוחד בשוהם,  מדברים על יחס מתנשא מצד הורים כלפי מורים.

"אני בדיוק הדוגמה ההפוכה לכך. הרי ל'המורה של המדינה' הגעתי בזכות המלצות מהורים. הם משתפים פעולה ומפרגנים. אני לא שומעת טענות וביקורות. בכלל, יש בניצנים הרבה מעורבות ועשייה משותפת יחד עם הורים".

למרות ההכרה בחשיבות ההוראה בארץ והשיפור בתחום - מעמד המורה עדיין נמוך.

"נכון. בהי-טק מכבים את המחשב והולכים הביתה. בהוראה אתה עוסק בנפשות ומחובר 24 שעות ביממה וצריך להיות קשוב לילדים ועדיין, זה מקצוע לא מוערך. כשחבריי שמעו שאני עושה הסבה להוראה, שאלו אותי 'למה לך? גם משכורת וגם תנאים דפוקים'. בעבר, כשכתבתי בקורות חיים שאני הנדסאית אלקטרוניקה, העריכו את זה. עכשיו אם אני רושמת במקצוע, מורה, מסתכלים על זה עקום. זה נובע לדעתי מחוסר ידע וחוסר הבנה". 

מבוכה וגאווה

לאורך שנים סבל בית הספר ניצנים מתדמית ירודה. תוצאות מבחני המיצ"ב היו הנמוכים ביותר בין בתי הספר היסודיים ביישוב והורים לא הפסיקו להתדפק בתלונות על דלת לשכתו של ראש המועצה. ואולם בשנתיים האחרונות, גם בזכות ליווי מנחים למנהלת, תמי בן נביא, ניכר בבית הספר שיפור משמעותי. תלונות ההורים פחתו ובאגף החינוך מביעים הערכה כלפי ההנהלה. 

"בית  הספר נמצא כל הזמן בבדיקה ובביקורת עצמית", מסבירה הרון. "המורות משקיעות המון ולומדות הרבה. כשראינו תוצאות שלא היו משביעות רצון, הסקנו מסקנות והתקדמנו. אני רואה שיפור בהישגים, בממוצע הציונים של התלמידים ובהרגשת השייכות שלהם למקום. באופן אישי, מעולם לא הבנתי מאיפה הגיעו הציונים הנמוכים או התחושות הקשות.  תמיד היה לנו ערוץ פתוח עם הילדים – וזאת אומרת מי שנמצאת במערכת ויודעת עד כמה. ראיתי לא רק את עצמי אלא גם את חברותיי להוראה. אני יודעת שהיום ברור לכולם, גם להורים גם למשרד החינוך וגם במועצה, שנעשית כאן עבודה יסודית ומקיפה".  

חשת מבוכה לאחר שהמליצו עליך לתחרות?

"מאוד", היא צוחקת. "אחרי שהתפרסם צילום שלי ב'ידיעות אחרונות' הטלפון לא הפסיק לצלצל. הגיעו המון הודעות ברכה והצלחה, גם מהורים וגם מתלמידים, בהם כאלה שסיימו אצלי לפני שנתיים. זה מאוד מחמיא. נכון ששמו עלי פוקוס אבל לא נכון שאני כוכב. במערכת החינוך ובבית הספר שלנו, יש עוד הרבה כוכבים. התמזל מזלי וזכיתי בהורים מפרגנים שכתבו את המכתב, אבל בית הספר עושה המון לחזק את המורים ואת שייכות התלמידים".

בדרך לעוד כיתה מרוצה

את מאוד צעירה בהוראה. אין לך חשש שתשחקי עם הזמן? 

"בגיל 40, את מחפשת משמעות לחיים כדי לעשות ולהשפיע. כל ילד שאני מובילה להאמין בעצמו הוא משמעותי לי. לא עברתי להוראה בגלל המשכורת או בגלל חופשים. כל מה שעשיתי אי פעם, עשיתי מהיסוד. אני פרפקציוניסטית וטוטאלית במה שאני עושה. בעלי דווקא  אומר שאני צריכה להיות פחות טוטאלית, בעיקר בשעה  12 בלילה, כשאני מתעסקת בעניינים של תלמידים".

רוב ילדי שוהם לוקחים בשלב כלשהו שעורים פרטיים במתמטיקה. האם זו עדות לכישלון של המורים?

"אני שואלת את הילדים בכתה ולא חושבת שהם צריכים שיעורים פרטיים בגיל הזה. משרד החינוך מחייב היום את כל בתי הספר היסודיים, חטיבות הביניים והתיכון, לתת שיעורי מתמטיקה, אנגלית ומדעים בקבוצות קטנות. בתחילת השנה ממפים את הכיתה כדי לזהות קשיים אצל תלמידים ובהתאם לכך, מצרפים תלמידים ללימודים ייעודיים, במתמטיקה, הבנת הנקרא, אנגלית ומדעים - וכך מנסים לתת מענה לכולם. אני משוכנעת, גם כמורה וגם כאם לילדות, שבבית ספר יסודי אין שום צורך ללכת למורה פרטי. מצד שני, אם הורים ישנים טוב יותר בלילה כשמלווה אותם מורה פרטי,  אני יכולה להבין אותם. אגב, לי, כמורה בכתה ו' לא ידוע על תלמידים שלי שהולכים לשיעורים פרטיים".

איפה תהיי בעוד 10 שנים? 

"סביר להניח שאחנך עוד כיתה. זו השליחות וזה מה שאני רוצה לעשות. בעוד חודשיים, בסוף שנה, אני צריכה להיפרד מהם ואני כבר עצובה. אני מרגישה שהם ילדים שלי 24/7, כן, גם אחרי שהם מסיימים את בית הספר".

יש לך שאיפות לניהול?

"הייתי כבר מנהלת בהי-טק ואני לא מחפשת את זה. אני מאחלת לעצמי שהעבודה שלי תמשך בדיוק כפי שהיא כעת" ■