את הנושא של "משואה לתקומה" מנציחים בבית הספר צוקים באמצעות מיזם אומנות ייחודי של האומנית אביבה מסינג ■ הילדים זוכים ללמוד את הדברים בצורה חוויתית, לשאול שאלות  ולקבל תשובות

 

מאת: לימור בר נתן

 

"משואה לתקומה הינה תקופת למידה משמעותית בבית הספר, כשבשנים האחרונות אנו משתמשים בשני חדרים מיוחדים כסביבות למידה: חדר אחד הוא חדר 'משואה לתקומה' והחדר השני הוא חדר בנושא השואה", מסבירה ישראלה דיק שטרול, מנהלת בית הספר צוקים. "בחדר משואה לתקומה חברו להם מספר אלמנטים, ביניהם אמצעי המחשה ופריטים אשר ממחישים את הדברים, פינת הנצחה לחיים רפאל ז"ל, ניצול אושוויץ שהיה סבא רבא אצלנו בבית הספר וסיפור חייו הוא סיפור מעורר השראה, והמיזם האומנותי של אביבה מסינג, שהוכן במיוחד על ידי אביבה, שהיא אמנית, מתנדבת פעילה בבית הספר ואישה מדהימה, בשיתוף עם תלמידים. החדר כולו מעוצב בצבעי כחול- לבן- שחור-צהוב, ויש כאן אמירה ויזואלית ברורה". 

חדר השואה משלב בין מידע לרגשות. "הפעילות בחדר נעשית ב-12 תחנות, חלקן עוסקות במידע כמו מה קרה ואיפה בעולם, המדינות שהיו מעורבות, חסידי אומות עולם ופעילותיהם, אורח החיים של היהודים ושל ילדים במיוחד באירופה שלפני השואה וסיפור חייהם של ילדים בתקופת השואה", מסבירה אפרת גור, מחנכת כיתה ו' ומי שאחראית על נושא המורשת בבית הספר. "תחנות אחרות אשר עוסקות ברגשות מעלות לדיון רגשות שמעורר בנו העיסוק בנושא השואה, שאלות שהילדים רוצים לשאול, שמות של ילדים, נשים וגברים שנספו בשואה ולוח חלומות ותקוות לעתיד. לצד הרצון להמחיש לילדים את תקופת השואה, חשוב לנו להדגיש גם את החיים ואת התקווה. המידע מועבר בדרך חווייתית עם הרבה מקום לחשיבה, לשאילת שאלות ולהבעת רגשות". 

"למה בכלל כל הדבר הזה קרה?" 

אם הייתם רואים את הילדים יושבים בחדר, מוקפים באלמנטים של שואה ותקומה, מקשיבים, מתעניינים ומשתפים, הייתם מבינים על מה מדברים כשמדברים על למידה משמעותית. 

-מה למדתם מהפעילות היום? 

"אני מרגיש שאני יודע יותר על השואה מאשר העובדה שרצחו שם עם. שמעתי על צד של תקומה", אומר רון דוידוב, תלמיד כיתה ה'. רועי דין אומר שהרגיש "את המעבר שלנו כעם משנאת חינם למדינה מתפתחת".

גם ללמידה בחדר מיוחד ולא בחדר הכיתה הרגיל יש ללא ספק תרומה לעניין: "כל החדר הוא באווירה של משואה לתקומה", אומרת הילה הראל. "ממצב שאין מדינה ועם שנרצח ועד להיום, שיש לנו מדינה. הרבה יותר כיף ללמוד פה בחדר כי מרגישים את האווירה", היא אומרת. אור מנדלין-דן מפתיע באמירה שלו: "אני מרגיש תחושה של למה בכלל כל הדבר הזה קרה?", הוא אומר. 

הלמידה בחדר היא רב-גילאית, והילדים יכולים לבחור את הנושאים ואת רמת המורכבות המתאימה להם. "בחדר השואה יש פינות עבודה, ובסופו של דבר הלמידה היא דרך סיפור בודד שאתה מקיש ממנו על הכלל", מסבירה ישראלה. אפרת מראה את תעודות הזהות שעושים לשמות בני משפחה של תלמידי בית ספר לשם הנצחה. 

"יש בחדר לוח שאלות שהילדים יכולים להעלות במסגרתו שאלות", מוסיפה אפרת. "אפשר לראות שאלות כמו 'מה היהודים עשו שהנאצים שנאו אותם כל כך?' או 'למה אלוהים לא עזר לנו בשואה?. כמובן שעל חלק מהשאלות אפשר לענות, וחלקן נותרות ללא תשובה, וגם זה חלק מהעניין. בפינה אחרת יש את לוח התפילות. שם אפשר לראות פתקים שכתבו ילדים כמו "אני רוצה עולם טוב יותר" או "אני מאחלת שיהיה שלום בעולם ושלא תהיה עוד שואה בחיים".  

עץ החיים של אביבה 

המיזם של אביבה מסינג ממוסגר ותלוי על הקיר. רקום שם עץ גדול, חלקו בצבע חום וחלקו בירוק, יש שם פריחה, שורשים וציפורים, תחושה של התחדשות, והוא ממחיש בצורה יצירתית ועדינה את הרעיון של משואה לתקומה. 

"היה לי חלום לעשות עץ שחציו שואה וחציו תקומה", מספרת אביבה על המיזם שלה. "כשהצעתי את הרעיון לשמחה יוסף (שהיא גם ביתו של חיים רפאל ז"ל) ולישראלה המנהלת, הן נענו, כמו תמיד, בחיוב. ישראלה הציעה לשלב גם פעילות חינוכית מיוחדת: ללמד ילדים רקמה ולהפוך אותם לשותפים ליצירה. ככה גם משלבים את הילדים וגם מוציאים אותם קצת מהמחשב. עשינו תוכנית, ונפגשנו פעם בשבוע כדי ללמד את הילדים לרקום. הכל זרם בכיף והבנות היו מאושרות. אחת הבנות סיפרה לי שבכל פעם שקצת עצוב לה בבית, היא מתחילה לרקום". 

כמעט חצי שנה לקח לאביבה להשלים את היצירה יחד עם התלמידות, והתוצאה - פשוט מקסימה ומיוחדת. "העץ מסמל פריחה והמשכיות, שורשים ותקומה", אומרת אביבה. "בעלי ז"ל היה בשואה וכל משפחתו נספתה. העבודה היתה מהנה והתוצאה מרגשת אותי מאד, ואני מודה לישראלה ולכל הצוות הנפלא של צוקים שעזר לי להגשים את החלום" ■