שהם פלוס - גיליון 249

היא נולדה באחת השכונות העניות בדרום תל אביב ופרצה את מעגל העוני בעזרת כישוריה הריאליים וההתמדה שלה. "הורי ממצרים, אבא שלי היה מפא"יניק שעבד עם שמעון פרס. הבית השני שלי היה ברחוב הירקון בבית מפלגת העבודה. אמא שלי היתה עקרת בית. בבית לא היה לי ספר לימוד אחד ואת השיעורים הכנתי בבית אריאלה. גדלתי עם המון חום ואהבה וחינוך ללימודים; במשפחה מסורתית, בת זקונים שנים". 16- למשפחה בת חמישה ילדים. אחותי הגדולה מבוגרת ממני ב בתיכון לא היו מוכנים לקראת הילדה החכמה, שביקשה ללמוד יחידות. "בשלב מסוים, המנהלת קראה לאמא 5 מתמטיקה ברמה של שלי ואמרה לה שאני צריכה לעבור לבי"ס אחר. הציעו לי לעבור לתיכון עירוני ד' בצפון תל אביב והיועצת שם אירחה אותנו ואמרה 'אתם רואים? אלה הכיתות של אלה שמגיעים מדרום תל אביב'. אמרתי לאמא שלי שאני מעדיפה להיות ראש לשועלים, מאשר זנב לאריות. הייתי יח' אנגלית. 5 , יח' מתמטיקה 5 פרפקציוניסטית. עשיתי בגרות שכללה , הייתי יוצאת דופן, גם בנוף המשפחתי". 99 בכיתי כשקיבלתי אחרי הלימודים התגייסה ושירתה בחטיבת הנח"ל. "סיימתי קורס קצינות בהצטיינות והוצע לי להיות האחראית על היאחזויות הנח"ל. קיבלתי רכב ונהג ובמהלך התקופה, אזרחתי שלוש היאחזויות ויצרתי גוף שנקרא 'גרעיני הסברה' והכשיר תלמידי י"ב להתגייס ישירות לנח"ל". היא המשיכה בתפקידה כעשור ובמהלכו, יצאה ללימודי תואר ראשון ושני בכלכלה. "אמרתי שאני רוצה צבא, אבל עסקי". לאחר שסיימה את התואר השני בהצטיינות, הוצע לה להצטרף ככלכלנית למפא"ת, המינהל לפיתוחאמצעי לחימה ותשתיתטכנולוגית. "זה התפקיד שלקח אותי לחלק השני של חיי הצבאיים והיה מרתק לעבוד בו. מפא"ת אחראי על כל הטכנולוגיות ואמצעי הלחימה בצבא ובגופים ביטחוניים, ומפתח מוצרים כמו כיפת ברזל, מערכת 'מעיל רוח' לטנקים, לוויינים ועוד המון מערכות וטכנולוגיות. התחלתי שם כרס"ן צעירה ושימשתי בכמה תפקידים – מחלקת תכנון וכלכלה, בפרויקט לוויין התקשורת אופק, כאחראית על החוזים וההתקשרויות מחו"ל ואחרי כן, במחלקת תכנון וכלכלה של מנהלת ההגנה האקטיבית. הייתי אחראית על התכניות התקציביות והפיתוח עם האמריקנים. בערוץ , ועל ייצורו 2 השני, הייתי אחראית על הפן הכלכלי של ייצור טיל החץ בארה"ב ובישראל". בהמשך, יצאה ללימודים מטעם המכללה לביטחון לאומי, סיימה תואר שני במדעי המדינה ובביטחון לאומי, קיבלה דרגת אלוף משנה ועבדה עם מחלקות מרתקות שמצאו פתרונות "נאנו" – חומרים קלים בטכנולוגיות טובות יותר עבור הלוחם בקרב. את השירות הצבאי סיימה שנים, ולא לפני שהצדיעה בגאווה לדגל ישראל 27 , אחרי 2013 בשנת באושוויץ, כראש צוות במשלחת 'עדים במדים'. משם, הפכה איגר לראש לשכתו של שר התקשורת לשעבר, גלעד ארדן ואחרי כשנה וחצי עברה למשרד הכלכלה והחלה לפתח את הנושאים בהם היא עוסקת כיום. חזה נפוח מגאווה יש מתנגדים לדברים שאת עושה? "כן, כמו בכל מקום. אומרים שאנחנו פוגעים בשוק ובתחרות. אבל תמיד יש מתנגדים ועדיין, בכל העולם עושים את זה. כל מדינה מבקשת למשוך אליה את הייצור, כי ייצור שווה פריון וצמיחה, מחזק ומקדם תעשייה מקומית". אגב, זה קורה גם הפוך? "ברור! חברות ישראליות מוכרות ואיכותיות, שמפתחות ומייצרות בחו"ל, מבצעות רכש גומלין אדיר במדינות שעבורן הן מקימות פרויקטים". יש רגעים שגורמים לך להבין שאת עושה משהו שמתפתח היטב? "כל הזמן. בכל פעם שיש עוד מפעל שמעסיק עובדים אני הולכת עם חזה נפוח מגאווה". כשהתחלת, ניסו להניא אותך מזה? "כן, צחקו עלי. אמרו לי – 'יהיה כאן מחקר ופיתוח, אבל לא יהיה כאן ייצור', כי אנחנו שבויים בקונספציות שגויות. להביא לפה משקיע זר זו עבודה. בסין מחכים לנציגי החברות עם שטיח אדום ולוקחים אותם מהמטוס לעורכי דין, לחתום על הסכמים. הודו שינתה את המראה של ."' Invest in India המדינה עם "השקעות זרות במדינה זה העתיד. זהו שדה קרב כלכלי אמיתי. על כל אתר פעילות משמעותי שחברה רוצה להקים בעולם –יש המון מדינות מתחרות. זה כמו הפרסומת על המילקי - יש מילקי אחד על המדף וכולם רוצים אותו" 34 249 גליון | 2019 ספטמבר