שהם פלוס - גיליון 252

שמתי לב שאני לא 15-16 שיער קצר'", הוא צוחק. "בגיל נמשך לבנות ושמעולם לא היתה לי חברה והתחלתי לחקור כבר הייתי דיי מגובש עם עצמי 18 את העניין, אבל רק בגיל שאני הומו - מה שממש לא מאפיין את בני הנוער כיום". מה ההבדל בינך לבינם? "קצת פחות מעשור, ועדיין - הם שונים לגמרי בהבנה שלהם, בתפיסה. בפעולות שלנו אני שומע אותם מדברים ומדהים הם כבר מגובשים לגבי 13 אותי איך בגילאים צעירים כמו הזהות המינית שלהם". ואולי לא? בגילאים האלה יש הרבה תנודות. "נכון, ויש באמת כאלה שמגיעים לפעולות ועוזבים אחרי זמן מה כי הגיעו למסקנה שהם סטרייטים, אבל יש ביניהם גם כאלה שכבר יודעים בבירור וסגורים על זה במאה אחוז, והם בוגרים וחכמים, מדברים על זה בצורה מעוררת הערכה". . "זה היה 18 רועי הגיע ל"איגי" בתל אביב, כשהיה כבן רגע ששינה את חיי. באותה תקופה חזרתי בתשובה (מה שהסתיים בינתיים). הדת הקסימה אותי מאז ומתמיד והיתה לי התלבטות כפולה - להיות דתי והומו במשפחה חילונית. הצטרפתי לקבוצה הדתית, ולקחתי חלק בפעילות לאורך שלוש שנים. מאז ועד היום יש לי מהקבוצה הזו חברים לחיים. זו היתה תקופה מדהימה שהעניקה לי המון ביטחון וכוח, וזו אחת הסיבות שהחלטתי להחזיר לארגון הזה ולהיות מדריך בעצמי לבני נוער שזקוקים לעזרה. אני מרגיש שקיבלתי מקל ושאני צריך להעביר אותו הלאה, לתת להם כלים שלא היו לי בגילם ואולי, לעשות להם את החיים קצת יותר קלים". , הכלים שיש להם היום, היית יוצא 15 או 14 אם היו לך בגיל מוקדם יותר מהארון? "יכול להיות שכן - ההבנה מקצרת תהליכים. פעם, בגלל שלא היה מידע ולא העזו לדבר על זה, אנשים חיו בארון שנים רבות, לפעמים כל חייהם. היום התקופה שונה, אנשים מדברים על הומוסקסואליות ועל עולם הלהט"ב, יש לזה חשיפה בתקשורת, במצעדים, בקבוצות תמיכה. לבני נוער שחשים כך מילדות כבר יותר קל להשתייך או להרגיש לפחות שהם מבינים מה עובר עליהם. זה לא עושה את זה קל יותר אבל לפחות מעניק תמונה יותר ברורה". לך עצמך היה קשה עם ההכרה? "לא היה לי קל. אני זוכר שדמיינתי לעצמי איך זה יהיה לספר לאחרים, לפגוש הומו אחר. חששתי שאם אגיד, למעשה אתייג את עצמי כהומו, ואז מה זה יאמר עלי? ומה יחשבו עלי? שאני מוחצן? אבל אני לא. ושאני נשי? אני לא נשי וגם לא מאצ'ו. זה היופי בעולם ההומוסקסואלי - יש סקאלה רחבה של גייז, מנשיים ועד מאוד גבריים, בדיוק כמו בעולם הסטרייטי". איך הגיבו החבריםהסטרייטיםשלך ליציאהשלך מהארון? "בסדר גמור. חלק מחבריי אומרים ש'ידעו' שאני הומו עוד לפני שסיפרתי להם. יש לי חבר, סטרייט, שהוא הכי עדין ונשי ועדיין מאוד אוהב נשים. הוא צוחק על זה ואומר - 'הלוואי שהייתי הומו, הייתי מצליח מאוד'". ודווקא בצבא ידעו וקיבלו אותך? "כן, דווקא שם, במקום הכי מצ'ואיסטי, קיבלתי גב אדיר - למרות שהתקלחנו יחד כל יום זה לא היה ביג דיל ולא קיבלתי את התחושה שמישהו חושש ממני. זה היה בסדר וטבעי, וזכיתי להכלה נהדרת". מה השתנה לדעתך בשנים האחרונות מבחינת הראייה החברתית? "יששיפור אדיר אבל החברה עדיין שופטת, מכניסה לתבניות בעיקר את הקיצוניים - הנשים המאוד גבריות או הגברים הנשיים. וזאת למרות שיש המון אנשים שאין לנו מושג שהם גייז - אנשים שמחזיקים בעמדות מפתח, מפורסמים, אנשים שגרים דלת לידנו עדיין חוששים לצאת מהארון". זה מפריע לך? "זה עושה את הכל מסובך יותר. היה הרבה יותר פשוט אם אנשים היו מקבלים את העובדה שיש כאלה ויש כאלה, וזהו. כמו שילדים קטנים נוטים לקבל הכל בטבעיות. יש באזור שוהם והסביבה לא מעט זוגות של שתי אימהות או שני אבות עם ילדים בגנים ובבתי הספר - והילדים שם מקבלים את זה הכי טבעי, כי ילדים הם הסתגלנים הכי טובים. אני מאמין שבזכות זה - כשהם יגדלו, בדור הבא, כבר יהיה לכולם קל יותר". נוהל המדריך הסנוב כדי לשמש מקום 2001 תנועת הנוער "איגי" קמה בשנת תומך למאות בני נוער שהזדקקו לאוזן קשבת ולבית חם. כיום, פועלות קבוצות של התנועה בכל רחבי הארץ בכמה בני נוער לוקחים חלק 4,000- קבוצות גילאים, ולמעלה מ בפעולות ובמפגשים, ששיאם הוא סמינר כלל ארצי שבו מכירים החניכים האחד את השני. בנוסף, מקיימת התנועה פעילויות שונות כמו גם שנת שירות ב"איגי". ספר על הפעילות בשוהם. "מדובר כאמור במרחב מקבל ומכיל - גם לבני נוער שמתלבטים. אנחנו לא מצמידים לאף אחד תווית. יש התלבטויות ויש גם רצון לנסות ולחקור. לנו זה לא משנה - אם ילד מבקש שנפנה אליו בפעילות בתור 'את', כך יהיה. ואם אחרי שבועיים הוא מבקש שנחזור לפנות אליו כ'אתה' - זה גם בסדר. אם הוא רוצה לנעול נעלי עקב בפעילות או להתאפר - שירגיש נוח". על מה אתם מדברים? "יש מתודה מסודרת בפעולות, שבהן מעלים נושא כלשהו ומדברים עליו או עושים משחקי חברה בעניין. למשל - למה הצבע הוורוד מאפיין נשים או גייז, מה בין נטייה מינית ודת, ולמה הומו היא מילת גנאי, או איך עונים כששואלים אותנו". מה אתה מספר לבני הנוער שמגיעים לתנועה וחלקם חוששים? "אני מסביר להם שאיגי הוא מרחב בטוח ושקודם כל, מדובר במעגל חברתי ולא במעגל תמיכה. יש שיחות שאני לא נכנס איתם אליהן כלל - איך הם מגדירים את עצמם, למשל. הדיסקרטיות רבה - אני מתחייב בפני החניכים שלי לא לגלות שום פרט אודותיהם ואם אני רואה אותם ברחוב אני משתמש בנוהל 'המדריך הסנוב' - לא ניגש אליהם ולא אומר מילה, כדי שאף אחד לא יעשה אחד ועוד אחד ויחשוב שאולי הוא גיי כי אני מדבר אתו. אם חניך ירצה לפנות אלי ברחוב - נהדר אבל זה לא יקרה להפך. אני אומר להם שמאי ואני זמינים עבורם בכל שעה ביום. אני גם שומר שבקבוצה, לא יעלו הערות ביקורתיות. מדברים על הכל אבל מכבדים האחד את השני". מה אתה יודע על היחסים בין בני הנוער ביישוב למשפחות שלהם? "יש משפחות שבהן ההורים אומרים לילד 'לא משנה לנו מי אתה ומה אתה, אתה הילד שלנו ואנחנו מקבלים אותך כמו שאתה'. יש גם משפחות שאני יודע שיש בהן כאב וקושי, שההורים מרגישים שברון לב ועדיין מתמודדים עם זה. רק בכמה מקרים בודדים, יש כעסים והתייחסות לא הולמת לילד. העניין הוא שהורים לא מבינים שהכעס שלהם לא ישנה כלום ושילד שהנטייה שלו שונה, לא ישתנה רק כי להם זה מפריע". ספר על הילדים. "הם בני נוער מקסימים, טובים, תלמידים טובים, ילדים נורמטיביים. רובם כאמור חיים במשפחות מקבלות אבל יש גם ילדים שקשה להם ואני מת להגיד להם - בואו אלי הביתה, אבל אני לא יכול להגיד דבר כזה ולא לדרבן את הנערים לשקר להורים שלהם".   "אני זוכר שדמיינתי לעצמי איך זה יהיה לספר לאחרים, לפגוש הומו אחר. חששתי שאם אגיד, למעשה אתייג את עצמי כהומו, ואז מה זה יאמר עלי? ומה יחשבו עלי? שאני מוחצן? אבל אני לא. ושאני נשי? אבל אני לא נשי וגם לא מאצ'ו" רועי אברהם. "זו ההתנדבות המרגשת בחיי" 18 252 גליון | 2019 דצמבר