שהם פלוס - גיליון 251

למה? "בגלל הבית שהופך פתאום גדול וריק. בגלל הלבד והשקט וחוסר ההמולה. בגלל הצורך לפגוש פתאום בן זוג שלא תמיד פגשנו ואולי גם לא לגמרי הכרנו בתקופה שגידלנו ביחד את הילדים. וכן, זה אומר גם לפגוש את עצמנו - להסתכל פנימה לתוכנו, לערוך היכרות, לחשוב מה אנחנו רוצים מעצמנו, מה אנחנו עוד רוצים לעשות, לשנות, ליצור". הסדנה תתפרש על פני עשרה מפגשים בני שעה וחצי, ותתבסס על הנחייה קבוצתית, שיחה ושיתוף. "הסדנה לא באה לענות להורים על מצוקה בלבד אלא לשתף, להתלבט ולעזור להם להעלות תהיות איך להמשיך הלאה, בזוגיות, בקשר שלנו עם הילדים, וגם עם ההורים שלנו", אומרת אריאלה. איך משתנה הקשר עם הילדים? "לפעמים", מסבירה נויה, "לילדים לוקח זמן לגבש את החיים שלהם וההורים לא תמיד מרוצים מזה. הם אומרים 'אני רציתי שהוא יהיה כזה וכזה, ומה קרה לו? ולמה הוא מנסה כל כך הרבה? ולמה הוא לא מוצא מקצוע? ומה הוא עושה עם עצמו? אז אולי נכשלנו? ואולי לא כיוונו אותו מספיק?'". אריאלה: אני שומעת את ההבדל בין ההורים. הורה אחד אומר - 'ניתן לו את הזמן' וההורה השני אומר - 'קדימה! שיתחיל לבנות את העתיד שלו'. ועל הרקע הזה יש לא מעט חיכוכים". נויה: "לאורך השנים מצופה מההורים לגדל את ילדיהם לפי חזון וערכים מסוימים וכשהילדים פורשים כנפיים, הם לא פעם תוהים איפה אותם ערכים והאם הצליחו בחינוך. יש הורים שרוצים להיות מעורבים בבחירת המקצוע, העתיד, אולי להשפיע גם על הבחירות שלו בזוגיות, במיקום. ויש שאומרים - 'תשחררו'". געגועים לפעם ומבט לעתיד עזיבת הקן היא אולי המשמעותית מכל הפרידות. לא מדובר בעוד טיול של הצופים אלא בעזיבה לחיים עצמאיים, ובהקטנת החלק ההורי. כך גם בקרב נויה ואריאלה בעצמן. "גם אצלנו יש פרידות שצריך לדעת להכיל אותן וגם אנחנו מוצאות את עצמנו מתחבטות, עורכות חשבונות, משחררות יותר או פחות - זה מאוד אנושי", הן מסכימות. נויה נשואה למוטי, והשניים הורים לארבעה. בתם הבכורה התחתנה לאחרונה והוסיפה בן זוג אהוב למעגל המשפחתי. בנם השני, יצא כעת למגורים עצמאיים אחרי מספר שנים בצבא, כשהבית היה עוגן ומשכן בסופי שבוע. בתם השלישית גרה ועובדת כמדריכה במכינה קדם צבאית ומגיעה הביתה בסופי שבוע. בת הזקונים שלהם, לומדת בתיכון וממלאת את הבית בנוכחותה. אריאלה נשואה ליעקב והשניים הורים לארבעה ,27 , אלמוג בת 29 , בר בן 31 ילדים בוגרים: גל בן . "במהלך השבוע אנחנו לרוב לבד 21 ואמיר בן ובסופי שבוע הבית מתמלא עם שובם לסוף שבוע הביתה". נויה: "בתי הבכורה, התחתנה לפני כחודשיים. היא התגוררה עם מי שהיום בעלה, שנתיים לפני כן, אבל אני מרגישה שמשהו השתנה ושכיום, כל דבר שהיא תעשה כבר קשור בבן זוגה. זה כבר לא 'בואי הביתה לחג והוא יחליט לאן הוא הולך'. פתאום יש תא חדש, של שניהם, שקודם לתא של ההורים, וצריך לעכל את זה. אני חושבת שהאסימון הפרטי שלי, ירד סביב החתונה. פתאום הציפו אותי זיכרונות מהילדות שלי ושלה, געגועים לפעם וחשבונות נפש. זה כנראה חלק בלתי נפרד מהצורך לשחרר אותם לחיים שלהם", אומרת נויה. "זו תגובה מאתגרת רגשית, תקופה של הצפה רגשית, לצד המון שמחה. יש הסתכלות לתוך מעגל החיים שלנו, שמתקדם בתוך ספירלת החיים". אולי זה הצורך שלנו בשליטה? "זה הצורך בלהבין שפעם, הפוקוס המוחלט שלנו היה על הילדים וכיום, הוא משתנה, המקום שלנו אולי פחות רלוונטי, הם פחות תלויים בנו. יש ילדים שהבית תמיד נשאר הבסיס שלהם ויש כאלה שהעזיבה מנתקת אותם לחלוטין. וזה לא שאנחנו לא רלוונטיים אבל במבט לאחור גם אנחנו פחות התייעצנו ונשענו על ההורים שלנו ככל שגדלנו. גם את זה צריך לקבל". דוגמאות? "יש לי שתיים, הפוכות", כך נויה. "זוג מכרים, קרייריסטים, עם בית ענק ויפהפה באחת הערים הגדולות. ברגע שהילדים עזבו נוצר חלל פיזי ונפשי. הם כל הזמן מחכים שמישהו מהילדים ייכנס הביתה אולם כשהילדים מגיעים יש קונפליקטים בעיקר בין האב לבינם, מתוך הקושי שלו לשחרר. לעומתם, זוג אקדמאים, בחרו לעבור צפונה עם עזיבת הילדים את הבית. הבעל חלם כל חייו לעסוק בחקלאות וכעת הם חיים באחד היישובים ליד הכנרת, עוסקים בגידול צמחי מאכל אורגניים, פיתחו לעצמם תחביבים ולימודים והזוגיות פורחת. הם מאושרים מאוד, כי הם בעיקר מממשים חלומות". התרוקנות למטרת התמלאות ואולי העזיבה מגדירה כמו מראה, כמה אנחנו מתבגרים, וגם זה קושי? השתיים מסכימות עם הדברים: "הגיל השלישי גמיש יותר כיום ואפילו נדחה", אומרת נויה. "אנשים מדווחים שהשנים של העשור השישי והשביעי הן הטובות בחייהם. הם מטיילים ויוצרים, הולכים להיות מדריכי כושר, דיילים, מרצים ומורים, מטיילים, מציירים, כותבים. אבל כן, יש גם פחד מהזקנה והבנה שעברנו שלב, שאנחנו כבר במקום אחר". ק"מ בבריכה, כשקבוצת נערים 3 אריאלה: "שחיתי שיחקו בכדור וצעקו 'תיזהרו על הגיברת'. לרגע התרגזתי כי אני לא אוהבתשמתייגים אותי כ'גיברת'. ק"מ 3 כמעט אמרתי להם 'בואו, נראה אתכם שוחים ואז נדבר', אבל אין מה לעשות. פתאום את מתויגת אחרת. את כבר גדולה". מה הבדל בין זוגות להורים יחידים בקבלת התרוקנות הקן?   "לפעמים, ההורים מחפשים את החופש ואת הלבד שלהם ודיי מחכים שהילדים יעזבו - בטוב כמובן. לא לכולם נוח שהילדים הבוגרים נשארים בבית כי גם היחסים קצת משתנים - זה כבר לא אותו ילד קטן שהיה תלוי בהורים אלא מבוגר עצמאי שחי בבית" "אנחנו שומעות גם על מקרים של גירושים בתקופה הו של החיים, כי מה שהחזיק את הקשר לאורך שנים היו הילדים וכעת, כשהם לא בבית, אנשים מאבדים עניין בבני הזוג שאיתם חיו שנים" 18 251 גליון | 2019 נובמבר