שהם פלוס - גיליון 251

התקופה שבה הילדים פורשים כנפיים ועוזבים את הבית, נחווית לא פעם כמשבר אישי או זוגי, ומאידך, כהזדמנות לעשות שינוי נויה בוטון ואריאלה  קריירה, להגשים חלומות ולהרגיש חופש אמיתי אביר-זוהר, שתי מטפלות פרטניות ומשפחתיות משוהם, יוצאות החודש עם סדנת "זוגיות מחודשת בקן המתרוקן", אשר תעניק כלים להורים, להתמודד עם עזיבת הילדים, לחפש לעצמם עיסוקים שונים, לפגוש את עצמם ואת בן או בת זוגם וללמוד לקבל את המצב החדש וגם ליהנות ממנו מ א ת : שר ו ן ח ן הכל החל בשנים האחרונות, כשאריאלה אביר-זוהר , החלו לחוות בעצמן את 56 ונויה בוטון, שתיהן בנות תקופת "הקן המתרוקן" ולא רק הן. גם החברים סביבן, חוו את המצב החדש שבו ילדיהם או לפחות חלק מהם, עזבו לדירות שכורות, ללימודים בערים אחרות או בעקבות נישואים, והתגובות היו מגוונות. "הגענו למסקנה שהנושא מרתק אותנו, כנושא בפני עצמו וכי הוא נוגע גם בנו. חשבנו איפה זה פוגש אותנו - מהן התחושות המלוות את העזיבה של הילדים? איך אנחנו מלווים אותם בדרך הזו? מה זה אומר על הזמן הפנוי שפתאום נוצר, ומה זה אומר על הזוגיות שלנו שלפתע מקבלת יותר משמעות, מן הסתם", אומרת אריאלה אביר-זוהר. "זה שינוי גדול מכל הבחינות", מוסיפה נויה בוטון. "כשהילדים היו בבית, הם היו המוקד שסביבו התנהלו ההורים והציר המרכזי של הבית, גם על חשבון הדחקת קשיים ובעיות בזוגיות. כשהילדים עזבו, הכל מאוד חשוף ושקוף הן בזוגיות והן בדעות ובהורות, בגישה כלפי הילדים, כלפי שאר המשפחה וכמובן, אחד כלפי השנייה. אנחנו שומעות גם על מקרים של גירושים בתקופה זו של החיים, כי מה שהחזיק את הקשר לאורך שנים היו הילדים וכעת, כשהם לא בבית, אנשים מאבדים עניין בבני הזוג שאיתם חיו שנים". מדובר בעיקר בתגובות קשות? "לאו דווקא, יש הרבה תגובות טובות. יש מי שדווקא בתקופה הזו של העשור השישי לחייהם, חווים חופש, תחושה של מסוגלות, של הזדמנות לפרוח. אנשים אומרים - 'אנחנו רוצים סוף סוף להספיק לעשות משהו שעוד לא עשינו'. אני רואה סביבי אנשים שמחליפים קריירה שעושים דברים בתחום את הקן אריאלה אביר-זוהר (מימין) ונויה בוטון. עזיבת הקן היא המשמעותית מכל הפרידות, וצריך לדעת להכיל אותה למלא