שהם פלוס - גיליון 255

מאת: רונן רוזנברג תל חדיד – תצפית מרהיבה והיסטוריה ארוכה אצלנו בחצר - אתרי מורשת ישראל בסביבת שוהם והוא האחרון בשרשרת 1952 מושב חדיד של ימינו הוקם בשנת ארוכה של התיישבות שנחרבה והתחדשה למרגלות תל-חדיד לאורך ההסטוריה. היישוב האחרון שקדם לו במאה שעברה היה הכפר הערבי אל-חדית'ה, שננטש במהלך מלחמת העצמאות. לאחר המלחמה נעשה ניסיון ליישב את חדיד בקבוצה של תנועת הפועל המזרחי אולם הניסיון שנים עולי תימן, ולאחר מכן עולי רומניה 3 הזה לא הצליח וכעבור התיישבו מערבה לתל במושב חדיד של היום. שרידי הכפר אל-חדית'ה נותרו, בדמות משוכות הצבר ועצי הזית העתיקים שתוכלו לראות בכל פינה במורדות התל. את העצים האלה נטעו תושבי הכפר אל-חדית'ה ושנים רבות אחר כך השלימה קק"ל את כיסוי הקרקע בנטיעות של עצי אורן על התל ויצרה פינות מוצלות לטובת חובבי לכת, מטיילים ורוכבי אופניים. קשה לדמיין שבאיזור זה התיישבו שנה, הוגלו, וחזרו שלוש פעמים. 3000 ישראלים לראשונה לפני מעל הרצף ההתיישבותי במקום לא פסק בין אם ישראלית/יהודית ובין אם נכרית, ככל הנראה בשל החשיבות האסטרטגית של התל החולש על הגבעות מעל מישור החוף וצופה על כל גוש דן. חדיד כיישוב ישראלי חז"ל מייחסים את חדיד כאחת הערים אשר בוצרו בימי יהושע בן נון. זיהוי האזור כחדיד המקראי נתמך במספר מחקרים. התגליות החשובות בתל- חדיד נחשפו במהלך חפירות ההצלה שקדמו העובר למרגלות התל. במהלך החפירות נחשף בניין 6 לסלילת כביש ארבעה מרחבים. סגנון בניה כזה התגלה בחפירות ארכיאולוגיות ברחבי הארץ, והוא טיפוסי לתקופת הברזל המאוחרת – תקופת המלוכה לפסה"נ. 9 הישראלית בימי בית ראשון במאה ה- שטר המכר וטאבו באתר נחשפו שתי תעודות אשוריות שלמות, כתובות בכתב יתדות, שהשתמרו במצב מצוין. המסמך הקדום שבהם הוא שטר מכר של 664 לפסה"נ והשני הוא שטר הלוואה משנת 698 קרקע, שתוארך לשנת לפסה"נ. נוסח התעודות זהה לזה המוכר ממסמכים משפטיים שהיו נהוגים בתקופת האימפריה האשורית, והן מצטרפות לשתי תעודות מאותן שנים שהתגלו בתל- גזר, לא רחוק מחדיד. הן במסמכי תל-גזר אנשים, מחציתם אכדיים 36 והן באלו מתל חדיד רשומים שמותיהם של ומחציתם ארמיים. ככל הנראה היו אלה נוודים שנעקרו ממקומם באזור ממסופוטמיה, הלא היא עירק של ימינו, והוגלו לאזורנו. השיטה של הגליית אוכלוסייה היתה אמצעי מקובל אצל מלכים ושליטים בתקופות העתיקות, שנקטו בה לצורך מדיניות 'הפרד ומשול'. המסמכים המעידים