שהם פלוס - גיליון 254

מאת: רונן רוזנברג מבנה פאר רומי ולא בית ערבי נטוש תושבי שוהם הנוסעים בכיוון אלעד חולפים על פני מבנה בודד ליד הכביש. רבים סבורים שזהו בית ערבי נטוש. למעשה, זה המבנה היחיד בארץ מהתקופה הרומית שעומד על תילו בשלמותו אצלנו בחצר - אתרי מורשת ישראל בסביבת שוהם הנוסעים משוהם צפונה מבחינים בו בין צומת רנתיס (גבעת כח) ליישוב אלעד. זהו מבנה בודד הנראה כמו בית ערבי נטוש שכמותו יש עוד מאות ברחבי ארץ. הוא ממוקם מטרים ספורים מהכביש ולידו ניצב שלט "מאוזוליאום מזור". המקום מוכרז כגן לאומי ומהווה נקודת מנוחה למטיילי שביל ישראל. מטרים, הוא היחיד בארץ ישראל, ששרד 5 מסתבר שהמבנה הזה, שגובהו בשלמותו מאז התקופה הרומית, אז הוא שימש כמאוזוליאום - מבנה המיועד לקבורה, כנראה לנפטרים בעלי מעמד. לאחר הסתלקותם של הרומים מרבית המבנים נחרבו או הוזנחו. ההסבר לכך שדווקא המבנה הזה שרד במשך כמעט אלפיים שנה, נעוץ בכך שיושבי הארץ הערבים, הסבו אותו לאתר תפילה מוסלמי ובתור מקום קדוש דאגו להגן עליו ולמנוע פגיעה והרס של המבנה. ה) ָ ר ְ ד ַ ס ְ כ ַ יו או א ָ ט ְ הדופן הצפוני הוא הכניסה למבנה עם שורת עמודים (ס המקבלת את הבאים. צורת בנייה זו היא טיפוסית לרוב המבנים שעוצבו על פי אדריכלות יוונית עתיקה ומשם הועתקו לרחבי העולם יו כולל שני עמודי שיש מרכזיים ועוד ניצבים בנויים אבנים ָ ט ְ העתיק. הס מסותתות בפינות המבנה. מעל העמודים נמצא קרניז מפואר שמתחתיו סותתו באבן עיטורים אומנותיים מיוחדים. בצדו המערבי נראה שיש שני מפלסים לגג המבנה. מתברר שקיים גג גומחות ששימשו לצרכי פולחן כדי לגדל 60 קולומבריום, מתקן עם כ- יונים למאכל ואולי גם יוני דואר. בכניסה דרך הסטיו, מתפרס חדר גדול בעל קשתות מרשימות בחלקו העליון. ומולנו נראים שני פתחים גדולים ששימושו לאוורור, מעל רצפת המבנה נראה חלק הבולט מעל הקרקע. אלו הם שרידיה של תיבת אבן ששימשה כארון קבורה (סרקופג), שעמד שם ובדופן הדרומי נראה את פתח הכניסה לקולומבריום. העובדה שעיטורים אלו ותקרת הסטיו שרדו כל השנים מצביע גם על יכולת הנדסית טובה של הבנאים העתיקים. המבנה מרשים זה המתנשא לגובה ונראה כמו מקדש עם בעל עמודי השיש מפוארים וקולומבריום, מצביעים גם על כך שהוא היה בבעלות משפחה רומית בעלת אמצעים וייחוס שעשתה בו שימוש כדי להטמין את מתיה. ההערכה היא שהמבנה הוקם לקראת סוף התקופה הרומית, במאה השלישית לספירה. 26 254 גליון | 2020 מרץ