שהם פלוס - גיליון 254

לפני מספר שבועות, העלתה לילי פרג'ון בסלון ביתה בשוהם מופע אינטימי ומרגש, המגולל את סיפור חייה. בתחילת המופע, בקוקיות אדומות ובטון ילדותי, היא מספרת על רקע תפאורה מינימליסטית, על הבית שבו עובדים הוריה העוסקים בתפירה עילית ומוסיפה, ששניהם חרשים. היא, הקטנה, שומעת ומשמשת על כן מתווכת בין הלקוחות המגיעים למדידות, לבין עולם הדממה שבו מצויים הוריה, שלום וקלרה. לילי מתארת את המסע שעברה מתוך טקסט, שחלקו כתוב ואת חלקו היא מדקלמת. בגובה העיניים ובשפה אישית, שמתחברת לכל אוזן, היא מספרת כיצד היא נוגעת בכתפיהם של הוריה על מנת שישמעו כשהיא פונה אליהם וכיצד היאממהרת עםאמה לקופתהחולים, כדי לתרגם לה את שאמר רופא זה או אחר. עוד היא מספרת על היחסים המורכבים שניהלה עם הסביבה הקרובה אליה ועם חבריה ועד כמה היתה נבוכה מכך, שהבתים שלהם מושלמים ואילו היא, משמשת מתורגמנית להוריה החירשים, בביתם הפשוט המלא בכפתורים ובדים. "הם נראו לי תמיד מעין 'סוכני תרבות', אלא שכשבגרתי, גיליתי שהחברים שלי גדלו בבתים שגם הם לא היו מושלמים, בעיקר אלה שהיו ילדיהם של ניצולי שואה", היא משחזרת. "גיליתי פסנתר בביתם, שמעתי מוסיקה קלאסית, ראיתי ספרים ומגזינים של הנשיונל ג'יאוגרפיק באנגלית וקינאתי בתרבות ששררה שם, ורק אחרי שנים רבות הסתבר לי משיחות עם חבריי, שהיתה לחלקם ילדות קשה ומורכבת ודווקא הם, קינאו באהבה ששררה בין הוריי ובהרפתקאות, לעיניהם, שעברתי כבתם". בהמשך, מסירה לילי את הקוקיות האדומות ומדברת מעיניה ומליבה של אשה בוגרת, מכילה, מבינה, מפויסת. במהלך הערב היא רוקדת, שרה, מספרת קטעים מתוך שיחות ופיסות של זיכרונות. היא מציגה את שמלת הכלה שתפרה לה אמה, מספרת על הדרך המקצועית שעשתה, על ההיכרות עם בעלה ולידת שלושת בנותיה וגם על ההתפתחות הרוחנית, שסללה בפניה דרך של תובנות וקבלה עצמית. "הערב שאני מעלה, שיחרר אצלי משהו שהייתי צריכה להוציא מתוכי ולספר, לעבד. הוא לא רק משתף את הקהל אלא מאפשר לי להבין בעצמי את הדרך שבה הלכתי, עד אשר 'בניתי' את עצמי מחדש באופן הנכון לי". מאז אותו מופע ביתי, אותו היא מכנה "הם תפרו לה בגדים והיא תפרה להם מילים", תופס הסיפור של לילי פרג'ון, תאוצה. את המופע העלתה עד כה בפני בני נוער ובוגרים מהקהילה הרפורמית בשוהם, בפני בני משפחה וחברים, בפני אנשי חינוך וחינוך מיוחד, בפני הגמלאים בשוהם ואחרים וכיום היא כבר מוזמנת להעלות אותו בכל רחבי הארץ. התגובות מרגשות, מחממות את הלב. הילדה הקטנה שהפכה לאשה שלמה, נוגעת בליבם של צופיה לאורך ילדותה, היתה לילי פרג'ון האוזניים והפה של הוריה החירשים וכשבגרה, שימשה מורה ומדריכה לילדים חירשים עם השנים הוסיפה לחייה מימד רוחני, הפכה  בחינוך המיוחד מורה ליוגה ובעיקר העצימה את עצמה והתפייסה עם ילדותה מהחומרים הללו, כתבה ספר ילדים ובימים אלה היא  המורכבת מעלה ערב אינטימי ומרגש, המספר על חייה ומצליח להביא את הטו אוזן  הקהל לדמעות מאת : ש ר ו ן ח ן מישהו לילי פרג'ון. "היום אני סומכת על עצמי ומביטה בעבר כעל חלק חשוב מחיי" 20 254 גליון | 2020 מרץ