28 312 גליון | 2026 מאי גיא שניידרמן משוהם לקראת חג השבועות: לא תכנן לחזור בתשובה. זה התחיל ממשבר אישי, המשיך בחיפוש אחר שקט פנימי – והפך בהדרגה לדרך חיים חדשה מאת: חומי בראון מתחברים מחדש "המסע עדיין נמשך" "על כל תשובה מגיעות עוד עשר שאלות" ל קראת חג השבועות, חג המזוהה במסורת עם "מתן תורה", מתפרסמים סיפורים שמוצגים בנימה מחבקת עם דגש על אמונה, התקרבות לדת ותחושת שליחות. אבל מאחורי הסיפורים הללו מסתתר לעיתים תהליך מורכב הרבה יותר, כזה שנוגע במשברים אישיים, בהתמודדות עם אובדן. משוהם, סטודנט לסיעוד ועובד 40 גיא שניידרמן, בן בבית החולים שיבא תל השומר כמלווה משפחות, הוא אחד מאותם אנשים שעברו בשנים האחרונות תהליך של התקרבות לדת. שניידרמן נשוי לסתיו, וטרינרית בת . לדבריו, המסע 5 ודרור בת 8 , ואב לשני ילדים, פלג בן 37 שלו לא התחיל מתוך אידיאולוגיה דתית מגובשת, אלא מתוך שאלות קיומיות עמוקות וטלטלות רגשיות שנצברו לאורך השנים. "תמיד האמנתי שיש משהו מעל", הוא מספר. "פעם זה היה מיתולוגיות, חייזרים וכוחות על". אלא שבשלב מסוים, החיפוש הזה קיבל כיוון אחר, דתי ורוחני יותר. אחד האירועים שהוא מתאר כנקודת מפנה היה מותו של ילד בן שלוש, בנה של קולגה שעבדה איתו בתקופה שבה עבד במחלקה האונקולוגית. "זה היה אירוע מטלטל", הוא מספר. "חזרתי מהלוויה ביום שישי בצהריים, אחרי שקברנו ילד קטן, בזמן שאני בעצמי אב טרי לתינוק". בזמן שעמד בפקק בדרך הביתה, הבחין במדבקה על רכב שלפניו עם הפסוק: "הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו". המפגש בין האבל והכעס שלו לבין המסר הדתי עורר אצלו סערה פנימית. "אני זוכר שכעסתי בצורה קיצונית", הוא מספר. "צעקתי בתוך הרכב מרוב בכי. איך אלוהים לוקח ילד בן שלוש?". אלא שאחרי הזעם, הגיעה גם מחשבה אחרת. "פתאום חשבתי כמה אני מקווה בשביל אמא שלו שהיא דתייה, כי אז אולי יש משמעות לכל הסבל הזה". עבורו, זו הייתה הפעם הראשונה שבה הדת לא נתפסה רק כמערכת של חוקים וטקסים, אלא כמנגנון שמספק לאנשים דרך להתמודד עם כאב בלתי נסבל. כמה חודשים לאחר מכן צפה בטקס זיכרון שבו השתתפו אימהותיהם של שלושת הנערים שנחטפו ונרצחו בשנת . "ראיתי אצלן שלווה ורוגע פנימי", הוא אומר. 2014 "חשבתי לעצמי, גם אני רוצה להרגיש ככה. להפסיק לרדוף אחרי אושר חיצוני". גיא מוסיף לנו בהתרגשות "הייתה שבת אחרי שליאל חיו הי"ד נפל במלחמה. הלכנו לתפילת שבת בבית של ההורים, משה ורוית, בחיים לא אשכח את משה עומד ובוכה את התפילות, אומר את הקדיש. אני זוכר שנדהמתי מכוחות האמונה שלו" לדבריו, אחת התובנות החשובות שלו היא שהדרך לא חייבת להיות מושלמת. "נופלים הרבה בדרך. זה חלק מהעניין. העיקר לקום עוד פעם אחת". השלב הבא בתהליך הגיע דווקא מתוך מפגש משפחתי פשוט. אחותה של אשתו הזמינה אותו ואת משפחתו לסוכות וביקשה ממנו להגיע מוקדם כדי להשלים מניין לתפילה. "באותה תקופה הדבר האחרון שרציתי היה ללכת לתפילה", הוא מודה. "אבל הסכמתי". במהלך אותו ערב, הוא מספר, לא התחבר דווקא לטקס עצמו אלא לדברי הרב שהתארח במקום. "זה הרגיש נכון", הוא אומר. "כמו חיבוק מבפנים". , מטופלת בבית החולים 2020 מאוחר יותר, באוגוסט שבה עבד אמרה לו שלדעתה הוא "צריך כיפה ותפילין". היא הפנתה אותו לבית חב"ד שנמצא בתוך בית החולים, מקום שלדבריו עבר לידו במשך שנים מבלי לשים לב לקיומו. "אפשר ללכת שנים באותה דרך ולא לראות מה נמצא מולך", הוא אומר. בבית חב"ד לימדו אותו להניח תפילין, ומשם החל בהדרגה לאמץ סממנים דתיים נוספים. בתחילה מדובר היה בצעדים קטנים: שמירת שבת חלקית, כשרות ותפילות. בתקופת הקורונה, הוא ואשתו התחילו לשמור שבת בצורה מסודרת יותר. קודם פלטה, אחר כך הכנת אוכל מראש ובהמשך שינויים נוספים. לצד תחושת המשמעות והקהילה שמצא בדת, שניידרמן מתאר גם לא מעט קשיים. "החיים לפני החזרה בתשובה היו חופשיים לחלוטין", הוא מספר. "עשיתי מה שרציתי ומתי שרציתי". היום, לדבריו, הוא רואה את אותה תקופה כמצב של "טשטוש", אבל מודה שהוא עדיין מתגעגע אליו לפעמים. "אני בוחר בכשרות או בשבת כי אני מאמין שאם אלוהים ציווה לעשות את זה, זה מתוך אהבה", הוא אומר. אלא שמאחורי האמירה הזו מסתתר גם ויתור מסוים על עצמאות אישית והרגלים ישנים. לדבריו, אחד הקשיים המרכזיים היה הפער שנוצר בינו לבין סביבתו הקרובה. "זה שאני החלטתי ללכת בדרך חדשה לא אומר שגם הסביבה שלי שם", הוא אומר. הוא מספר שבשלב מסוים התחיל להתייעץ באופן קבוע עם רבנים כמעט בכל סוגיה משמעותית. "הבנתי שאני לא יכול להחליט לבד על הכול", הוא מסביר. 7 לדבריו, הקושי הגדול ביותר הגיע אחרי מתקפת באוקטובר והמלחמה שבאה בעקבותיה. בין מילואים, משפחה וחיי היומיום, הוא הרגיש שהמתח הנפשי גובר. דווקא בתקופה הזו החליט להעמיק עוד יותר באורח החיים הדתי. "הרגשתי שאני חייב עוגן נוסף כדי להתמודד עם המציאות הקשה", הוא אומר. "האמונה החזיקה אותי. בלי זה הייתי במקום אחר לגמרי". גם היחסים בתוך המשפחה עברו טלטלה. שניידרמן מודה שבתחילת הדרך היו מתחים לא פשוטים עם בני משפחה ועם אשתו. "היום יש פחות", הוא אומר, ומסביר שהוא מנסה למצוא איזון בין האמונה שלו לבין החיים המשותפים עם סביבה שאינה דתית באותה מידה. "היום אני מאמין שהזוגיות שלי עם אשתי והדרך שבה אני עם הילדים הרבה יותר טובה, נכונה ובריאה מאשר במצב שהייתי בו לפני שהתחלתי לחזור בתשובה .זכיתי באשתי האהובה שלא מוותרת עליי ועלינו ונותנת לי את המקום לצמוח ולהתפתח". כששואלים אותו איך הוא מגדיר "חזרה בתשובה", הוא מדגיש שמבחינתו מדובר בעיקר בשינוי פנימי. הוא מתאר מאבק מתמיד מול פחדים, כעסים, קנאה ואגו, ובמקביל משתמש בשפה פסיכולוגית לצד מושגים דתיים כמו "הנפש הבהמית", "האגו של פרויד" ו"הילד שבפנים". "המסע עדיין נמשך", הוא אומר. "על כל תשובה מגיעות עוד עשר שאלות". בסיום הראיון, שניידרמן מדבר על החלום שלו לעתיד: להיות "בעל טוב, אבא טוב", ולהרגיש שהוא מממש את הייעוד שלו בעולם. מבחינתו, האמונה מעניקה לחיים משמעות וסדר שלא מצא קודם לכן.
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=