20 311 גליון | 2026 מרץ משפחת יצחקי עם המתנדבים שהגיעו לנקות את השברים מבסוט מהחיים. אנחנו גרים אצל סבתא שהוא מאוהב בה, ומבחינתו זו הרפתקה לא רעה בכלל". לא קשה לך אצל חמותך? "היא סבתא לתפארת שלא מפסיקה להפתיע ולעזור. בתוך כל הבלגן ותוך כדי הכנות לפסח, היא פתחה לנו את הבית ואת הלב. היא דואגת, שומרת ומחזיקה את כולם. בימים הראשונים גם גיסי וגיסתי היו שם ונתנו עזרה. במיוחד בניסיון להציל חפצים מהבית. בזכותם הצלחנו לשמור לפחות על חלק מהדברים. היה לנו מזל גדול שיצאנו בזול. אנחנו עטופים באירוח מדהים ובאנשים טובים, אבל כבר מחכים להגיע לדירה משלנו. רוצים קצת שקט ורוגע, ושיהיה בסיס להמשיך ממנו הלאה". חוץ מבגדי תינוק הצלחתם לחלץ דברים מהבית? "לצערי רוב הדברים לא שרדו. מה שנשאר זה המקרר, מעט בגדים וכמה משחקים של הילדים. דברים בעלי ערך אישי כמו תמונות ישנות, תכשיטים, גיבויים ותמונות מהחתונה, כל אלה הלכו. לפחות למזלנו האלבום הגדול כן נשאר. גם מבחינה מקצועית יצאנו בנזק. מחשבים ועמדות עבודה שהיו בבית נהרסו לחלוטין". מה קיבלתם מהקהילה ומהרשויות? "קיבלנו המון עזרה - מהשכנים, מהקהילה, מהרשויות. אנשים פשוט לא הפסיקו להגיע, לעטוף, לעזור בכל דבר שצריך. גם מהמועצה קבלנו עזרה ואמפתיה רבה". וממשיך רם ובהתרגשות, "כישראלי ממוצע אין לי אמון ברשויות, אבל ראשת המועצה דפנה רבינוביץ’ הייתה אצלנו כבר מההתחלה - הגיעה לזירה, נשארה עד שעות מאוחרות, המשיכה לעקוב ולבדוק מה אנחנו צריכים ודאגה גם לדברים הקטנים, כמו לדוגמה שמס רכוש לא יגיעו בשבת. גם גורמי הרווחה מהמועצה היו מעורבים מהרגע הראשון, והסיוע היה מידי ומורגש. אבל מעל הכול זו הקהילה. התושבים, השכנים, החברים - פשוט לא מפסיקים להראות אכפתיות, דאגה ונוכחות. זה מרגש בצורה שקשה להסביר, ומזכיר עד כמה יש כוח לאנשים כשכולם מתגייסים יחד. אין הרבה מקומות כמו שוהם". יש לך איזו תובנה מהאירוע? "יש לי כמה. הדבר הכי חשוב הוא שממ״ד באמת מציל חיים וכשיש אזעקה - לא חושבים פעמיים ונכנסים מיד לממ״ד או למקלט. מתוך כל השבר הפנמנו עד כמה הקהילה חשובה ומשמעותית ותומכת. אלה לא דברים שחושבים עליהם ביום יום, אבל כשאתה במצוקה התובנה הזו מתחדדת וזה מרגש אותנו". , עברה חוויה דומה. היא גדלה 38 , גם מיה יצחקי - בראון בשוהם, עובדת בחברת "אליקים בן ארי" ומתגוררת ברחוב , עובד כמכונאי צמ"ה ושניהם הורים 44 , המצפה. בעלה דור ליולי בת השלוש וחצי ואיתן בן החצי שנה. איפה האזעקה תפסה אתכם? "הילדים כבר היו אחרי רחצה ומוכנים לשינה ואז נשמעה צפירה", מספרת מיה. "נכנסתי לממ"ד עם הילדים, כאשר בעלי נשאר בחוץ כדי לראות את השמיים והיירוטים. ברגע הראשון לא קלטתי שהטיל פגע בבית שלנו. רק אחרי ששמעתי זכוכיות מתנפצות התחלתי להבין שמשהו קורה אצלנו. דור באותו זמן היה מחוץ לדירה וראה כדור אש נוחת על הבניין. פצצת המצרר פגעה ישירות בדירה בקומה מתחתינו". הוא רץ פנימה למשפחתו וחלף דרך הסלון שהיה מנותץ. "אחרי כמה דקות", אומרת מיה, "נשמעה אזעקה נוספת ושנינו כבר נשכבנו על הילדים בממ"ד". איך התארגנתם אחרי ההלם הראשוני? "התארגנו במיידי. הבת הגדולה הייתה עם בעלי ואני עם התינוק. הילדים לא התעוררו מהפיצוצים אלא רק לאחר שגופי ההצלה הגיעו. מה שעבר לי בראש זה שהכל הולך לקרוס עלינו ולמה דווקא לנו זה קרה". איך הילדים מתמודדים? "הקטן בכלל לא מודע למה שקרה. הבת הגדולה כן שאלה שאלות. היא הייתה בכאוס רגשי, שאלה אותי למה דברים נשברו ופחדה להישאר לבד. גם היום היא דרוכה בכל פעם שנשמעות אזעקות והיא נמצאת לבד. הדבר משפיע עליה. השגרה שלנו שהשתנתה. העובדה שלא נמצאים בבית וכל מה שמוכר פתאום השתנה, לא תורם לאף אחד מאיתנו". איפה אתם גרים כעת? "אצל ההורים שלי שגרים קרוב. הם ההורים הכי טובים בעולם. דואגים לנו ומפנקים אותנו. אבל לא פשוט לחזור לגור עם ההורים. זה אמנם כמו בית מלון, אבל לא פשוט לילדים שרגילים לפינה ולמיטה שלהם. הביורוקרטיה מעצבנת, וגם הצורך הכמעט יומי ללכת לדירה ולקחת דברים שחסרים לנו. בשורה האחרונה, היה לנו מזל גדול שיצאנו בזול. העיקר שכולנו בריאים". איך הסביבה מתייחסת? "הקהילה נתנה לנו מעטפת חמה ותומכת ואוהבת", מספרת מיה בהתרגשות. "מייד לאחר סיור של פיקוד העורף הגיעה ליאור העובדת הסוציאלית המדהימה שהנחתה אותנו, וגם השהות שלנו במרכז אתגר בו הוקם חדר מיוחד לנפגעים מהיישוב. טוב שחשבו להקים כזה מקום שבו קצת נרגענו והתאפסנו. ראש המועצה דאגה לנו וחגית סלומון מאגף החינוך עטפה וחיברה אותנו לפסיכולוגית ילדים שנתנה לנו כלים להתמודדות". האירוע שינה אתכם? "בעיקר את בעלי. מאז מה שקרה הוא נכנס ראשון לממ"ד ויוצא אחרון, כך שאצלו משהו בהחלט השתנה". ולגבי עצמה אומרת מיה, ״אני מחכה במתח לבום בכל פעם שנכנסים לממ"ד והדבר מערער קצת את הביטחון. ועם זאת אנחנו חזקים ואופטימיים ומחכים לימים שקטים ולשלום ללא מלחמות" מיה יצחקי-בראון: "בעלי נשאר בחוץ כדי לראות את השמיים והיירוטים. ברגע הראשון לא קלטתי שהטיל פגע בבית שלנו. רק אחרי ששמעתי זכוכיות מתנפצות התחלתי להבין שמשהו קורה אצלנו. דור באותו זמן היה מחוץ לדירה וראה כדור אש נוחת על הבניין. פצצת המצרר פגעה ישירות בדירה בקומה מתחתינו״ משפחת יצחקי בראון משפחת מססה רם מססה עם הבת על רקע הבית שנפגע
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=