18 311 גליון | 2026 מרץ לילה הופך קרביים יחקק לנצח בזכרון של כמה משפחות מקומיות, שברגע אחד נותרו עם הרס, שברים, זיכרונות ופחדים, אך גם עם תחושה שאלוהים אהב אותן והותיר אותן בחיים. בזמן שהקירות קרסו והחלונות התנפצו, הן שהו בממ"ד, החלל הקטן והמחוזק שהפך ברגע אחד למחסה מציל חיים. כעת, מבין ההריסות והניסיון לחזור לשגרה, האנשים האלה מספרים על הרגעים הדרמטיים, האימה וההבנה עד כמה ההחלטה להיכנס למרחב המוגן התבררה כחשובה בחייהם. , נשוי Devops , איש הייטק בתחום ה- 38 , רם מססה , בת היישוב מאז ילדותה. מתגוררים בפרויקט 31 , לספיר ,6- משה"ב במרכז היישוב. הורים לשניים. לבונה בת ה ותירוש בנימין בן השנה וחצי. איפה זה תפס אתכם? "למזלי הייתי לבד בבית", מספר רם בהתרגשות, "אשתי והילדים היו אצל חמותי לקראת ארוחת שישי. כמה שניות לפני האזעקה עוד ישבתי למעלה מול המחשב, סידרתי כמה דברים לפני שאני יוצא למילואים בדרום. ברגע שנשמעה האזעקה ירדתי לממ״ד. זה לקח לי שניות. כמה שניות אחרי שנכנסתי כבר היה פיצוץ". 10-15 הבנת מה קורה? "שמעתי פיצוץ חזק והבנתי שזה ממש קרוב. בתוך הממ״ד שום דבר לא נפגע ולכן חשבתי שזה לא פגע בבית שלי", אומר רם, "הדבר הראשון שעלה לי לראש זה הילדים. ברגע שפתחתי את הדלת של הממ״ד, מיד תפסתי את המציאות - הבית כבר היה בלהבות. התקרה הרוסה, אבק בכל מקום, מים זורמים מהצנרת, כאוס מוחלט", אומר רם, "ובתוך כל הבלאגן דווקא הייתה לי טיפת הקלה. חשבתי לעצמי שמזל שהילדים לא בבית והם נמצאים במקום מוגן. לא היה זמן לעכל את המצב. יצאתי החוצה והתחלתי לדפוק על הדלתות של השכנים כדי לפנות אותם. לא היה להם מושג שכמה מטרים מהם כבר משתוללת שריפה". בקור רוח החל רם בפעולות החילוץ. ”הדבר הראשון היה לצאת החוצה ולהתחיל לפנות אנשים. במצבי חירום כל שנייה חשובה וחיי אדם תמיד קודמים לרכוש. לא ניסיתי להציל שום דבר מהבית, רק לוודא שאנשים סביבי בטוחים ולא נשארים בטווח סכנה, כשהם בכלל לא מודעים לה. תוך זמן קצר התחילו להגיע כוחות - מכבי אש, משטרה, בחירי המועצה ומתנדבים. גם הקהילה עטפה אותנו. שכנים, חברים ומשפחה הגיעו לעזור. מאותו רגע לא נשארנו לבד אפילו לשנייה. מאז הם ממשיכים ללוות, לתמוך ולעזור בכל מה שצריך". איך זה שלא איבדת שליטה? "מרגע שהבנתי שהילדים בטוחים, נכנסתי למצב תפקוד של השריון אתה 14 כאילו אני חייל במילואים. בחטיבה לומד לשמור על קור רוח ולפעול בצורה מסודרת גם במצבי לחץ. פשוט נכנסתי לאוטומט. לא היה לי רגע לעצור או לעכל". ובהתייחס למצבו בימים אלה הוא אומר, "גם עכשיו אני מרגיש שאני עדיין בתוך עשייה. יש סביבנו כל כך הרבה אנשים טובים שעוזרים, מכוונים ותומכים וזה בכלל לא מובן מאליו". איך הילדים חווים את המצב? הילדה מתמודדת בצורה מדהימה. היא אמרה לאמא שלה שהיא ”קצת עצובה וקצת שמחה”. עצובה כי צריך לעזוב את הבית ולמצוא מקום חדש, אבל שמחה כי כל הזמן מגיעים אנשים, מראים אהבה ודאגה, וחברים באים להיות איתה", מסביר רם. "היא ראתה את הנזק מבחוץ וגם קצת בתמונות, ובאיזשהו מקום נראה שהיא כבר מסתכלת קדימה. מבחינתה זה לפתוח דף חדש. יש בזה משהו בוגר ומפתיע לגיל שלה". בנוגע לבן הצעיר, "התינוק פגיעה ישירה משפחות משוהם מספרות על הרגע בו יצאו מהממ"ד וגילו בית הרוס מאת: חומי בראון מססה: "מרגע שהבנתי שהילדים בטוחים, נכנסתי למצב תפקוד כאילו אני חייל במילואים. של השריון אתה לומד לשמור על 14 בחטיבה קור רוח ולפעול בצורה מסודרת גם במצבי לחץ. פשוט נכנסתי לאוטומט. לא היה לי רגע לעצור או לעכל" ״ ברגע שפתחתי את הדלת של הממ״ד, מיד תפסתי את המציאות - הבית כבר היה בלהבות. התקרה הרוסה״
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=