14 311 גליון | 2026 מרץ בכל פעם שנשמעת אזעקה, אלפי משפחות נכנסות יחד לממ״ד - הורים, ילדים, לפעמים גם שכנים. לצד התמונות המוכרות של חיבוקים והרגעה הדדית, ישנה מציאות אחרת, שקטה הרבה יותר: אנשים שנכנסים למרחב המוגן לבדם. מדובר באוכלוסייה רחבה ומגוונת - גרושים וגרושות, אלמנים ואלמנות, רווקים, מבוגרים וגם קשישים שילדיהם כבר אינם גרים בקרבתם. עבורם, רגעי האזעקה אינם רק זמן של סכנה פיזית, אלא גם של בדידות ואפילו חשבון נפש. לפני כעשרה ימים נפלה פצצת מצרר על בניין המתחם הדתי במרכז היישוב. באחד הבניינים שנפגע נמצאת .14- , אלמנה, סבתא ל 77 , דירתה של מרים שמילוביץ בני משפחתה שהו אצלה בארוחת שישי וכולם יחד נכנסו לממ"ד כשאירע הפיצוץ. הדירה לא ניזוקה אך שמילוביץ פונתה ממנה באותו ערב. למחרת, אחרי עבודות ניקיון יסודיות, חזרה הביתה וסירבה לכל הצעה לעבור לפרק זמן למגורים חלופיים. "למרות מה שקרה אני נמצאת לבד בממ"ד בזמן האזעקות", אומרת שמילוביץ, "זה מפחיד וקשה, אבל זה מה שיש. בעבר היתה אצלי שריפה בבית ועכשיו הכל חוזר אלי מחדש ועושה לי תחושות קשות. אני לא רוצה לעזוב את הבית". למה שלא תעברי לגור תקופה קצרה אצל הילדים? "אני לא אעבור וגם לא רוצה שבני המשפחה יבואו לגור איתי. הם לומדים או עובדים ואני לא רוצה להעיק על אף אחד. אמא שלי, זכרה לברכה, גרה אצלי במשך שלושים שנה ואני לא רוצה שילדי יחוו את מה שאני עברתי". על הפנים , אלמן מזה ארבע שנים, מתגורר 76 , יעקב רדמן בדירתו ברחוב תמר בשכונת הדסים. הוא אב לשלושה וסב לשמונה. "ההרגשה לשבת לבד בממ"ד בזמן אזעקה לא טובה. ממש על הפנים. אני לא פוחד אבל מרגיש בודד. אם חס וחלילה יקרה לי משהו, אין מי שיעזור לי", אומר רדמן. מישהו יוצר איתך קשר בזמן הצפירה? "איך שמתחילה אזעקה הילדים מתקשרים אלי, בין אם זה ביום ובין אם בלילה. מתקשרים פעמיים, גם בהתחלה וגם כשמודיעים שאפשר לצאת מהממ"ד". ולא חשבת לעבור לגור אצל אחד מהם בתקופה הזו? "חס וחלילה. נוח לי בבית ואני צריך את הפרטיות שלי. אין כמו בבית". היתרון של שוהם הוא שלרוב הגדול של התושבים יש ממ"ד בבית. אבל היתרון הזה הוא גם החיסרון. בשכונות ותיקות ברחבי הארץ תושבים יורדים למקלט משותף בקומת הקרקע, למקלט שכונתי או לתחנת רכבת ממוגנת. הנוכחות האנושית מרככת במשהו את תחושת הבדידות המתחדדת בעת מצוקה ומקנה תחושת 'ביחד'. מצד שני, מי המשוגע בשוהם שיעדיף לצאת מהממ"ד באמצע הלילה כדי להסתופף בחברת אנשים, באחת המיגוניות שהמועצה הציבה לטובת עוברי אורח. נמות ביחד , אב לשלושה 76 , משה דנציגר וסב לשמונה, גרוש כבר שנים רבות. שנים ארוכות עבד כמכונאי מטוס נוסעים ותובלה, 'ערבה', מתוצרת התעשייה האווירית והסתובב בפינות הנידחות בעולם. לאחר מכן טיפל במטוסים פרטיים בכניסה לישראל וממנה. מזה שנים הוא מתגורר בגפו 13 בשכירות ביחידת דיור קטנה ברחוב נורית. משה, מה עובר עליך בזמן אזעקות? "אני לא מתרגש. כבר עברתי אי אילו מצבים לא נעימים בחיים בזמן מלחמות. אין לי ממ"ד, אבל אני פועל לפי הכללים וממלא אחריהם בקפדנות. בזמן אזעקה אני לא יוצא החוצה עד לאישור מפיקוד העורף. הכל סגור ומסוגר. אני צמוד לטלוויזיה ונמצא בקשר עם הילדים שלי. מתקשר לברר אם קרה משהו או צריכים משהו. אני המסיע הקבוע של הנכדים, אבל לא מסכן אותם ואת עצמי. מבטיח לקחת אותם לאן שירצו. היום בצהריים ערכתי קניות ב'ויקטורי' ואז נשמעה אזעקה. נכנסנו למקלט והם קיבלו אותנו בסדר גמור". איך מרגיש לבד בסופי שבוע בתקופה הזו? "אני עורך קניות לפני כן לעצמי ולבת הזוג שלי, חנה. אנחנו לא גרים ביחד אבל היא באה אלי ביום שלישי וגם בחמישי ונשארת עד מוצ"ש. בזמן האזעקות אנחנו מתחבקים ואומרים שלפחות נמות ביחד". חנה, את פוחדת קצת? "בכלל לא. אני עובדת חיונית במפעל גדול לשיווק ביצים וגם בימים האלה של מלחמה אני נוסעת וחוזרת מהעבודה". משה, לא חשבת להיכנס לממ"ד של בעלי הנכס שאתה שוכר מהם את היחידה? "לא, אבל אם אני אבקש, אני יודע שהם יסכימו שאצטרף אליהם. לי עצמי זה לא נעים להצטרף למשפחה שמתעוררת באמצע הלילה. לכל משפחה יש את האינטימיות שלה. אנשים מגיעים לממ"ד כשהם חצי ישנים עם פיג'מות וכותנות לילה ואני לא רוצה להידחף להם לפרטיות. זה לא נעים ואני מעדיף להישאר בפינה שלי". משהו השתנה בשגרת החיים שלך בתקופה הזו? "בזמנים רגילים אנחנו הולכים להצגות, הופעות וארוחות אצל המשפחה שלי או שלה. עכשיו אנחנו לא הולכים לשום מקום ומקפידים לשמור על עצמנו". אתה לא נלחץ כששומעים פיצוצים? "אני כל הזמן שומע 'בומים'. כשיש פיצוץ כזה אני דווקא נרגע כי אני מבין שזה קצת רחוק ממני. מה שיותר מפחיד אותי זה שברי טילים". פנו אליך מהרווחה במועצה? "אני עובד בזמן האחרון במשרה חלקית במועצה, כמלווה הסעות של צעיר מהחינוך המיוחד. יש נהג מונית שמסיע ואני יושב איתו מאחור ומנסה ליצור איתו שיחה. אתמול חילקו לנו שי לפסח ושאלו אם אני צריך עזרה כל שהיא. הודיתי ואמרתי שאני לא זקוק לכלום" אילן דואק "בזמן האזעקות אנחנו מתחבקים". משה דנציגר וחנה כהן "איך שמתחילה אזעקה הילדים מתקשרים". יעקב רדמן ״לא רוצה להעיק״ מרים שמילוביץ לבד בממ"ד: האנשים שנשארים להתמודד עם הפחד בשקט גרושים, אלמנים, רווקים ומבוגרים - בזמן שאחרים מצטופפים יחד עם המשפחה, יש אנשים שיושבים בדד בין ארבעה קירות ממוגנים ומחכים להודעת הארגעה דנציגר: "לכל משפחה יש את האינטימיות שלה. אנשים מגיעים לממ"ד חצי ישנים עם פיג'מות וכותנות לילה ואני לא רוצה להידחף להם לפרטיות. זה לא נעים ואני מעדיף להישאר בפינה שלי" רדמן: "ההרגשה לשבת לבד בממ"ד בזמן אזעקה לא טובה. ממש על הפנים. אני לא פוחד אבל מרגיש בודד. אם חס וחלילה יקרה לי משהו, אין מי שיעזור לי"
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=