22 309 גליון | 2026 ינואר אל לב הנופים והמרחבים הבלתי נגמרים של אוגנדה, הרחק מהבית ומהשגרה הישראלית הדואבת, יצאו במהלך חודש דצמבר עשרים אימהות, שאיבדו את ילדיהן במלחמת "חרבות ברזל" למסע יוצא דופן. לא מדובר היה בעוד טיול, אלא במסע של חוסן ועוצמה, שנועד לאפשר להן לעצור לרגע, להתחבר לעצמן מחדש ולמצוא משאבים וכוחות פנימיים, בתוך הטבע העוצמתי והקדמוני של אפריקה. המסע, " ובתמיכת Journey 4 Hope ביוזמת עמותת " מפעל הפיס, לווה בצוות מקצועי רחב. דגנית גיאת משוהם, היא אמו של סרן איתי אריאל גיאת הי"ד, שנפל בקרב בדרום לבנון בערב ראש ), והציל בגבורתו, את חיי 2.10.2024( השנה תשפ"ה חייליו וחבריו לנשק. דגנית, יועצת ארגונית ומרצה בקריה האקדמית אונו, נשואה לארז ואם לשלושה. איתי, בנה השני, היה קצין לוחם ביחידת יהל"ם, בן בנופלו. 23 ,23 , , איתי 27- "אני אמא לשלושה ילדים: לירז בת ה שהיה קצין ביחידת יהל"ם, ובימים אלה היה אמור . כולם קצינים בצבא, 21- ועמית, בת ה 24 להיות בן כל אחד בתפקיד מפתח", מספרת דגנית. "הידיעה שאיתי היה קצין לוחם, היתה טבועה אצלו חזק מכל דבר. הוא שאף והגיע ליהל"ם ובשירותו הצבאי בלט כקצין מקצועי, יצירתי ונועז. מפקדיו וחייליו העריצו אותו והלכו אחריו בזכות מנהיגותו השקטה והתשוקה והמשמעות שהפיח בכל משימה". ספרי עליו. "איתי היה סופר-חכם, חברותי ואהוב והצטיין בלימודים ובספורט. למעשה, הוא הצטיין בכל דבר. הוא גדל והתחנך בשוהם, הדריך ב’בני עקיבא’, התנדב במד"א ואף לימד מתמטיקה בהתנדבות. רבים מחניכיו מלווים אותנו עד היום", היא אומרת בגעגוע. "הוא היה בזוגיות מדהימה עם נועה, שאותה אהב כל כך והיא אותו. זו זוגיות שהייתה מסתיימת בחתונה, אלמלא נהרג". בור שמתרחב , עם תחילת התמרון 2024 בתחילת אוקטובר הקרקעי בדרום לבנון, נכנס איתי עם הצוות שלו מיחידת יהל"ם ולוחמים מיחידת אגוז, לפעילות מבצעית בכפר אל-עדייסה שבדרום לבנון, מאות מטרים בלבד, מקיבוץ משגב-עם. במהלך הפעילות, השמידו הכוחות אמל"ח רב של כוח רדואן, שהיה מיועד לשמש נגד כוחות צה"ל ותושבי הצפון. באחד האיתורים בכפר, הותקל הכוח על ידי חוליית מחבלים והתחולל קרב יריות בתוך מבנה, שהפך למלכודת אש. הקרב ארך תשע שעות ובמהלכו נפתחה על החיילים אש מאסיבית מהמבנה בראון מאת: חומי סיפורו של הראל כהן משוהם, לדבר ולנגןשנפצע קשה בג’נין וחזר ללכת, אימהות שכולות ממלחמת "חרבות ברזל", יצאו במסע אל הטבע הפראי באוגנדה, על מנת ללמוד מהתנהלות הטבע ולצבור כוח ותעצומות נפש האחת מהשנייה. "זו היתה הפעם הראשונה, מאז נפילתו של בני, איתי, שהרשיתי לעצמי לנשום", מעידה דגנית גיאת, תושבת שוהם. על הרוח ועל הכוח הראל בביתו דמעות ועוצמה מסע של
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=