18 309 גליון | 2026 ינואר מרגלית מרגלית לוי, ממייסדות היישוב, אשה נדיבה ומעוררת השראה, הלכה לעולמה לפני מספר שבועות Mon Amour , הלכה לעולמה מרגלית לוי. 94 לפני מספר שבועות, בגיל אישה עם נשמה גדולה. מרגלית היתה פעילה קולנית למען גמלאי היישוב, עם אנרגיה בלתי נדלית שאינה תואמת את גילה המתקדם. היא לא דפקה חשבון לשררה, התעמתה בגובה העיניים עם ראשי המועצה לדורותיהם ולא היססה להוכיח אותם ולנזוף בהם, כל אחד בתורו, כאילו היו ילדי הגן והם מצידם הפגינו צייתנות ונהגו בה בחיבה מופגנת. בין השאר מכיוון שמרגלית מעולם לא ביקשה עבור עצמה, אלא רק כדי להיטיב עם צאן מרעיתה. בין היתר נאבקה עבור טיולים מסובסדים לגמלאים, הנחות והטבות מסוגים שונים. בחריצות ושקדנות עברה ברשתות השיווק כדי להשיג שוברי קניה מוזלים לבני הגיל השלישי, ואף הסדירה הנחות לגמלאים בבתי קפה, בקצביה המקומית ובחנויות אחרות. כולם התקשו להתמודד עם הטון הפטרוני של הגברת, שחרצובות לשונה עמדו ביחס הפוך לממדיה הצנומים. כמעט עד יומה האחרון היתה צלולה וחריפה, דעתנית, סמכותית ומשמיעה מחוכמת חייה לסובבים אותה. השנים האחרונות לא היטיבו איתה ומאז פטירתו של אהבת חייה, אדמונד, נדם אצלה השיר שבלב. היא חשה שכבר מיצתה. גם בגידת הגוף והצורך להסתייע בהליכון לא שיפרו את מצב רוחה. בשנותיה האחרונות התבטאה אודות חוסר הצדק הגלום במותם של צעירים שנהרגים בעזה או אחרים שנפטרו במגיפת בקורונה, אל מול תוחלת החיים הממושכת לה זכתה היא עצמה. סיפור חייה החל באלכסנדריה שבמצרים. היא נולדה למשפחה בורגנית אמידה, בת הזקונים למשפחה עם היתה עיר 30- עשרה ילדים. אלכסנדריה של שנות ה קוסמופוליטית, רב תרבותית, פתוחה לעולם, ומרגלית ספגה בה שפות, נימוסים ותרבות. היא נשלחה ללמוד בבתי ספר צרפתיים פרטיים, כמקובל במשפחות יהודיות מבוססות, ורכשה השכלה אירופאית לצד שורשים מזרח תיכוניים עמוקים. כבר בילדותה נחשפה לעושר תרבותי יוצא דופן. בבית דיברו בכמה שפות ושכנות לימדו אותה איטלקית. בהמשך חייה שלטה בשש שפות: עברית, אנגלית, צרפתית, ערבית, איטלקית וספרדית, יכולת שליוותה אותה כל חייה והפכה אותה לאישה פתוחה, סקרנית ונטולת חסמים. כנערה הייתה פעילה בתנועת נוער יהודית ובהמשך השתתפה בפעילות תנועת “דרור” בצרפת. במחנה מעבר במרסיי הכירה את אדמונד, צעיר מקהיר, שלימים יהיה בלבד, עלתה לישראל 16 ', כשהיא בת 50 בעלה. בשנת עם משפחתה. המעבר היה חד וכואב: מחיים נוחים בעיר אירופאית למחצה, למציאות של קליטה קשה, חורף מושלג, אוהלים בנגב ומאבק יומיומי על קיום בסיסי. המשפחה נשלחה תחילה ליישוב עולים בנגב ובהמשך הגיעה לקיבוץ מפלסים. העולם הסוציאליסטי היה ניגוד מוחלט לעולם שממנו באה: עבודה פיזית קשה, מחסור ופחד מתמיד מהסתננויות הפדאיון בלילות. זו הייתה תקופה של הישרדות, אך גם של בניין והתחשלות. מרגלית נשאה עמה את הקושי, אך לא איבדה את רוח ההתנדבות והעשייה. עם גיוסה לצה“ל שירתה במחזור הראשון של הנח“ל, תחת פיקודו של קצין צעיר בשם מוטה גור, לימים רמטכ"ל צה"ל, והייתה שותפה להקמת המאחז הראשון ' נישאה לאדמונד והשניים 51 של קיבוץ כפר עזה. בשנת עזבו את הקיבוץ עם מזוודה אחת ועשר לירות בכיס. תחילה התגוררו בצריף בפרדס רוזנבלום, מה שמוכר היום כצפון הישן של תל אביב. בהמשך עברו לדירת דמי מפתח בלוינסקי. אדמונד השלים את לימודיו והיה לרופא פתולוג ואילו מרגלית למדה הנהלת חשבונות וסיימה בהצטיינות, תוך כדי עבודה לפרנסת המשפחה. במהלך השנים בנתה קריירה כמנהלת חשבונות, תחילה בחברת הביטוח 'מגדל' ובהמשך ב'פניקס', בה שימשה בתפקידים בכירים וניהלה מחלקה. במקביל גידלה עם אדמונד את בנותיהן, עופרה ואיריס, ובהמשך זכתה לנכדים ולנינים שבהם ראתה מקור גאווה ושמחה גדולה. רק לאחר שפרשה לגמלאות והגיעה לשוהם, החל הפרק הציבורי בחייה. היא זיהתה את החסר ביישוב צעיר ומתפתח, אך נטול מסגרת חיה ותוססת לבני הגיל השלישי. מתוך צורך אישי נולדה יוזמה ציבורית: מועדון הגמלאים. מה שהחל בצריף קטן ליד הבית הסגול הפך בתוך שנים למוסד קהילתי פעיל, המונה מאות חברים ומציע חוגים, הרצאות, טיולים וחיי חברה עשירים. שנים בראש ועד הגמלאים, וגם 12- לוי עמדה במשך כ לאחר שהעבירה את השרביט המשיכה לפעול מאחורי הקלעים. היא חיברה בין אנשים ובעיקר הקשיבה. עמוק בלב ידעה שמועדון גמלאים אינו רק מקום לברידג' וחוגים, אלא מענה לבדידות, לאובדן ולצורך האנושי הבסיסי בשייכות. גם בתקופת הקורונה, בעשור התשיעי לחייה, לא חדלה לפעול. בימי הבידוד מרצון המשיכה לארגן הנחות, לדאוג למשלוחי מזון ותרופות, לשוחח בטלפון עם גמלאים בודדים ולהיות עבורם קול אנושי מוכר. ”אנחנו כבר עשינו את שלנו“ אמרה לא פעם, במשפט המסכם חיים של נתינה ואחריות. רק מעטים יודעים כי מעבר לפעילותה הגלויה, מרגלית גם היתה אשת חסד. כזו שפעלה בשקט, בצנעה ובנדיבות ותרמה בסתר לרבים ביישוב ובקרב תושבי הסביבה שהיו נתונים למצוקה כלכלית. שוהם איבדה אישה ערכית, נדיבה ומעוררת השראה. יהי זכרה ברוך אילן דואק
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=