18 307 גליון | 2025 נובמבר דברי פרידה במוצאי יום הכיפורים תשפ”ו, הלך לעולמו ד”ר שלמה אילון ז”ל - רופא, מנתח, מתנדב ובעיקר, אדם מיוחד, מוערך ומוכר בקהילה. מותו הותיר חלל עמוק בקהילת שוהם ובקרב אלפי מטופלות ומטופלים מכל רחבי הארץ, שזכו ליחסו האנושי ולידיו הבוטחות. אילון נולד וגדל בנהריה, בן למשפחה חמה וערכית, שנטעה בו אהבה גדולה, לאהבת הארץ והאדם. אותה אהבה בשילוב סקרנות ושקט פנימי, הפכו לסימן ההיכר שלו. הוא כיהן כחניך ומדריך ב”צופי חירם” בנהריה ושימש כרשג"ד נערץ. עם סיום התיכון החליט להתגייס עם חבריו לגרעין נח”ל ”תימורה” בקיבוץ מבוא חמה, שירת בנח”ל המוצנח, המשיך לקורס קצינים ושירת גם כקצין בצנחנים. בהמשך מונה למפקד ההיאחזות בכישור ומאוחר יותר, למפקד ההיאחזות בבית רימון. את לימודי הרפואה, סיים באוניברסיטת תל אביב בשנת . הוא בחר בכירורגיה והתמחה בכירורגיה כללית 1986 ואונקולוגית בכירורגית ג‘ במרכז הרפואי ע”ש שיבא, תל השומר. שנה, כיהן כרופא בכיר ומנתח במרכז 35- למעלה מ הרפואי. הוא נמנה עם מייסדי ”מכון מירב” והוביל את מערך בדיקות השד, בו ראה שליחות אמיתית. ”גילוי מוקדם הוא חיים” נהג לומר, ”וזה התפקיד שלנו - להציל חיים, בשקט ובצניעות”. לאורך שלושה עשורים התנדב בתחנה לבדיקת שד מטעם האגודה למלחמה בסרטן ובמקביל, עבד שנים רבות בקהילה - ניהל מרפאות בשוהם, רמת גן ויבנה - ומטופלות הגיעו אליו מכל רחבי הארץ. הוא היה רופא מקצועי ללא פשרות וגם חם, רגיש ואמפטי. ”כשאתה רופא בקהילה אתה רואה אנשים לאורך חיים שלמים - זה כבוד גדול וגם אחריות עצומה”, אמר באחד הראיונות. ”האתגר האמיתי הוא לא רק לדעת לנתח, אלא לדעת להקשיב. לראות את האדם שמאחורי המחלה”. הוא ידע להפיג חרדות במבט ובמילה ועם כל הידע שצבר, אומרים עליו ילדיו, כי נהג לומר ש”מכל אדם ניתן ללמוד משהו”. בקלסר המכתבים שנשמר במרפאתו נכתבו אליו ועליו, מאות מילים של תודה: ”ביקור אצל כירורג שד הוא מטבעו מלחיץ. אבל אצלך הכל נהיה רגוע. היית הכי מקצועי וגם הכי אנושי”, ”סבלנות, אמפטיה, מילה טובה. בזכותך יש כבוד למילה ‘רופא”‘. ”ברגע מכריע בחיי, כשהגעתי עם הפניה לכריתת שד, ראית דרך אחרת - ובזכותך ניצלתי מהכריתה”. ”שמרת על נשיותי ושלמותי”. חלק מהקהילה ולא רק רפואה. ד”ר אילון היה חלק בלתי נפרד מקהילת שוהם. הוא פעל שנים רבות בקרן ”רון ריבלין” לסיוע לתושבים במצוקה ובתקופות חירום כמו במלחמה האחרונה, היה בין המתנדבים הראשונים בעמדות השמירה בכניסה ליישוב. לצד היותו רופא מסור, הוא היה איש משפחה, בן זוג אוהב לבקי, אב מסור לארבעת ילדיו וסבא גאה. ”המשפחה היא העוגן שלי”, נהג לומר. ”אחרי יום ארוך במרפאה - לדעת שאני חוזר הביתה למקום אוהב, זה מה שמחזק אותי”. על רעייתו סיפר בהערכה: ”בקי היא השותפה שלי לדרך. היא מרגיעה, מאזנת, מזכירה לי לעצור לרגע ולנשום”. את זמן האיכות שלהם, נהגו לבלות בצלילות ברחבי העולם. גם כשדיבר על ילדיו, עיניו נצצו: ”הילדים הם ההישג הכי גדול שלי. אני גאה בהם, לא על מה שהם עושים, אלא על היותם אנשים - על טוב הלב, האנושיות, הדרך שלהם”. אילון האמין שפרופורציות הן מפתח לחיים נכונים: ”צריך לזכור מה באמת חשוב. לדעת לשים גבולות, לשמור על איזון - בסוף, הכל חוזר למשפחה”, אמר והוסיף: ”אני משתדל לראות את הצד החיובי, גם במצבים קשים. אין טעם לכעוס על מה שלא בשליטתנו”. במותו, איבדה קהילת שוהם רופא ואדם ערכי ויוצא דופן. מורשתו תמשיך להדהד בלב ילדיו, מטופליו ובקהילה שאהבה אותו כל כך. יהי זכרו ברוך שלום, חבר! קשה מאוד לכתוב על ד”ר שלמה אילון, בזמן עבר. אילון, אחד הרופאים המוכרים והמוערכים בשוהם ועמוד תווך בקהילה, היה לא רק רופא אהוב אלא איש של אנשים, של משפחה וטבע. יהי זכרו ברוך מאת: חומי בראון
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=