38 306 גליון | 2025 ספטמבר גילת צדאקתי כהן, לא היססה לרגע כשנודע לה שאביה נזקק להשתלת כליה. היא קיבלה החלטה נחושה: לתרום מגופה כליה ולהציל את חייו. "מי שיגיד שאינו חושש מכזה ניתוח הוא בן אדם לא נורמלי", היא אומרת בכנות. "ברור שהיה פחד, אבל התגברתי. סידרתי לעצמי את המחשבה שאני אשן בזמן הניתוח ולא ארגיש בדבר. חשבתי, אם יש אנשים שמוכנים לתרום כליה מגופם לאדם זר, בוודאי שאני יכולה לתרום עבור אבא שלי. הייתי ממוקדת מטרה ולא נתתי לפחד להשתלט". חשבת על אפשרות שאולי בגלל גנטיקה משפחתית, גם אצלך תתגלה בעיה בכליות ואז יתברר שתרומת הכליה לא היתה הדבר הנכון לעשות? "זה עבר לי בראש. אבל אני מאמינה בהשגחה עליונה ומקווה שמי שעושה טוב יקבל טוב. בלי קשר, כל התורמים ובני משפחותיהם מקבלים עדיפות ועולים לראש התור בעת צורך לקבל תרומת איברים". מסע חיים לא שגרתי , חייל; 20- , אם לשלושה - נריה בן ה 47 גילת, בת , תלמידת התיכון המקומי; וארבל בן 17 פורת, בת החמש וחצי. היא בעלת משרד עורכי דין בבניין מועצת שוהם, המתמחה בנדל"ן וצוואות. גם בעלה אסף עורך דין. סיפור חייה מתחיל באיראן של שנות , יליד טהרן, הגיע לישראל 73 , השבעים. אביה, משיח . כאן פגש לראשונה את בת 1976 לביקור בשנת דודתו רות והתאהב. כעבור שלושה חודשים השניים נישאו ברוב פאר באולמי "שושנים" בתל-אביב וחזרו יחד לטהרן. חסד מופלא עורכת הדין משוהם, גילת צדאקתי - כהן, תרמה לאחרונה כליה לאביה החולה. בימים אלה שבהם שניהם מצויים בהתאוששות, היא מספרת בראיון אופטימי וגלוי לב על הדרך הארוכה, החששות וההחלמה מאת: אילן דואק מיד כשהוציאו את הכליה ממני העבירו אותה לחדר הניתוח הצמוד, שם כבר אבא היה מורדם, מונשם ומוכן להשתלת הכליה. הניתוח שלו הסתיים בשעות הערב. חלק לא מבוטל מהזמן שנינו היינו מנותחים במקביל
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=