החיים בקיבוץ לא היו קלים, נזכר רפי. "חיינו תחת הפגזות חוזרות ונשנות של הסורים, שישבו ברמה. המצב הכלכלי היה קשה וחברי הקיבוץ נאלצו להתמודד עם מחלות שונות כמו טיפוס ודומיו”. מה סיפרו לך על ימי הכרזת המדינה? "לקראת ההכרזה, החליטה ההנהגה המקומית לפנות אותנו, הילדים, עם הנשים והנכים לחיפה, על מנת שלא ניפגע מההפגזות. התפנינו ובעיר היתה שמחה גדולה אולם למחרת החלה המלחמה ושגרת ההפגזות נמשכה. לצערי, אחרי הפינוי, לא חזרנו לגור בקיבוץ. עברנו לרעננה, משם לכפר ערבי נטוש בשם בסה. אחרי כן עברנו לנהריה ולבסוף, אבי קיבל עבודה כמדריך לגידול עופות במושב בן 1956 של הסוכנות היהודית והשתקענו בשנת עמי הסמוך לעיר”. ספר על המשפחה שלך כיום. שנה 50- עם סימה, רעייתי מזה כ 26 "התחתנתי בגיל נכדים. המשפחה 9- ילדים וסבים ל 3- ואנחנו הורים ל שלנו היא מקור גאוותנו. עבדתי במערך המחשבים באחד הבנקים עד צאתי לגמלאות, ואחרי כן, עסקתי בפעילויות שנים 27 בהתנדבות למען הציבור. אנחנו גרים בשוהם מזה ומגדלים דור שנהנה לשמוע את סיפור חיינו. בקרוב, אני מתכונן לבקר בקיבוץ עין גב, בתקווה לראות את ארכיון הקיבוץ שנבנה בימים אלה”. יוסי לוי השמועות עברו בין הבתים , במהלך חג השבועות, בוצע "פרהוד”, 1941 ביוני פוגרום אכזרי ביהודי עיראק, שבמהלכו נרצחו מאות יהודים, נשים נאנסו ובתים רבים נבזזו והושחתו. , איש כספים ובנקאות בעברו ותושב 91 , יוסי לוי באותם 7 שנה, היה ילד כבן 30- שוהם מזה כ ימים והוא זוכר עד היום את הלך הרוחות הנסער והקשה בבית הוריו, בעקבות המאורעות הקשים. "לא התגוררנו בבגדד אולם הזעזוע הורגש גם אצלנו והאווירה בקהילה היהודית היתה קשה ומתוחה. ראש הממשלה דאז, היה פרו נאצי, ואין ספק שהדברים האלה, היו זרז להחלטה העתידית של הוריי לעלות ארצה”. עניין העלייה נדחה בעוד מספר שנים עקב המלחמה והמצב בארץ ואז, הגיע הרגע: "אכלנו ארוחת ליל שבת ומיד לאחר שסיימנו את הקידוש, נכנס חבר מהקהילה שלנו הביתה וסיפר על הכרזת המדינה. לא לכולם היה רדיו בבית וחלק מאלה שכן היו ברי מזל - לא הדליקו את הרדיו מחמת קדושת השבת. בשעות הערב, השמועה כבר עברה מפה לאוזן וההתרגשות והשמחה גאו. יחד עם זאת, שמרנו על שקט ולא הבענו גילויי שמחה בשל החשש מתגובת השכנים העירקים המוסלמים”. 4- הכרזת המדינה היתה האות לצאת לדרך ואמנם, ב , עלו יוסי, 16 , כשהוא כבר צעיר כבן 1950 באוקטובר הוריו וחמשת אחיו, לישראל. "נשלחנו למעברה באזור הוד השרון ומשם עברנו לרמת גן. את שירותי הצבאי עשיתי בגולני ובהמשך, התחתנתי עם מירה ז”ל שנפטרה לצערי, לפני למעלה משש שנים. נולדו לנו בן ובת. בתנו נפטרה בגיל צעיר והבן נשוי והוא אב לשניים שהם נכדיי האהובים מאוד”. משה ברקוביץ סביב הרדיו, במחנה המעצר בקפריסין ועליתי 1936 "נולדתי בעיר בוקרשט שברומניה בשנת ,89 , ”, מספר משה ברקוביץ 1947 עם הוריי ארצה בשנת תושב שוהם. "הבריטים לא אפשרו את ירידתנו מהאנייה ונשלחנו למספר חודשים למחנות המעצר בקפריסין, שם גם קיבלנו את בשורת הקמת המדינה. תארו לעצמכם - לשמוע בקפריסין את דברי בן גוריון ברדיו, כשהוא מודיע בקול צלול על הקמת המדינה. מתי הגעתם סוף סוף לארץ? "הגענו מיד עם ההפוגה הראשונה בקרבות. שוכנו בבית עולים בפרדס חנה ולאחר מכן הועברנו להתגורר ביפו. אבי ז”ל, עבד בעבודות מזדמנות כמו שמירה בפרדס, סלילת כבישים או בניית בתים. הסתפקו במועט כי זה מה שהיה במדינה הצעירה, שעוד לא הספיקה להתאבל על בני המשפחות שנרצחו באירופה - וכבר היתה מצויה בעיצומה של מלחמה”. כיצד בנית את חייך במדינה החדשה? ’, אחרי מבצע קדש 57 "השתחררתי מהצבא בינואר ועשיתי שירות מילואים לאורך שנים רבות. לחמתי בששת הימים ובמלחמת יום הכיפורים ואפילו במלחמת לבנון הראשונה לקחתי חלק. לאחר השחרור מהשירות הסדיר, התחלתי לעבוד כמסגר-רתך במפעל קיבוצי ואז גם הכרתי את אשתי פרידה, בת לעדה החלבית-סורית. שנים והבאנו לעולם שתי בנות 10 נישאנו וגרנו בחולון ובן, ויש לנו תשעה נכדים וששה נינים”. מה אתה עושה כיום בפנסיה? "במהלך השנים עבדתי בייצור מסגרות משקפיים מחומרים פלסטיים, עבודה שבה המשכתי עד שמלאו לי שנה. כיום, אני מכין בהתנדבות כובעי צמר לחיילים 80 במסגרת מועדון הגמלאים וגם כפפות לנהיגה ובובות, חרוזים ותכשיטים ובקיצור, כל מה שידיי וראשי מסוגלים לייצר”. חנה מרלה מתחת למיטות בעת האזעקות 30- , תושבת שוהם למעלה מ 85- חנה מרלה בת ה שנה, היא גם דור שביעי בארץ. "הקמת המדינה היתה הדבר המתבקש לצברית כמוני”, היא אומרת בחיוך. "אני בת למשפחה חרדית. התגוררנו בנווה צדק בתל אביב ויריות מיפו לכיווננו היו עניין שבשגרה. בליל ההכרזה, יצאו כולם לשמוח ולרקוד ברחובות. גם אבי , לצאת, לרקוד ולשמוח 8 ז”ל, עודד אותי, ילדה כבת למרות שמדובר היה בריקודים מעורבים, שלא התאימו בדרך כלל לחרדים. הוא אמר ששמחה כזאת היא פשוט היסטורית”. מספרת חנה. "אבי, אגב, נהג לספר לאמי שהוא נמצא אצל חברים בשעה שלמעשה התנדב ב’הגנה’”. אחרי כן החלה מלחמת העצמאות - איך התגוננתם מפני הירי? "בכל פעם שהיו אזעקות, היינו מתורגלים להיכנס מתחת למיטות ולחכות שם”. לאחר שהמלחמה הסתיימה וחנה בגרה, היא נישאה, עברה עם בעלה לבני ברק, שם ניהלה במשך שנים, חנות למכשירי כתיבה וצעצועים. "הבאנו לעולם שלושה ילדים ויש לנו שבעה נכדים ועשרה נינים. לצערי, בעלי נפטר לפני כשנתיים ואני ממלאת גם את מקומו וגאה במשפחה שלנו מאוד”. אמנון בירן זוכר את השבת השחורה שהתגורר עם 6 "בעת הכרזת המדינה הייתי ילד בן משפחתו בקיבוץ משמר השרון” מספר אמנון בירן הנושק . "היינו קבוצת ילדים בקיבוץ, 83- בימים אלה לשנתו ה שרוב הזמן חיים בשקט יחסי מבחינת מאורעות וקרבות, מאחר והקיבוץ שלנו לא היה תחת מתקפות, וזאת למרות שהיינו בסמיכות ליישוב ערבי באזור וואדי חווארה. זכור לי שלקראת ההכרזה והקמת המדינה, לקחו אותנו הילדים לסיור בקיבוץ כדי להראות לנו את השוחות המובילות לעמדות, כדי שנדע היכן להסתתר בעת הצורך”. אתה זוכר אירוע שקשור להקמת המדינה? "שנתיים קודם לכן, בשבת בבוקר נכנסה לקיבוץ קבוצת חיילים בריטיים שגידרה בקונצרטינות את השטח שליד חדר האוכל והחלה לרכז בתוך האזור הסגור את חברי הקיבוץ במה שלימים כונה 'השבת השחורה'. אפילו הורי היו בתוך מעגל האנשים שהיו מקובצים בתוך הגדרות. לבסוף האנגלים עצרו שניים מחברי הקיבוץ שאחת מהם היתה זאת שארגנה את שירת "התקווה” בקול רם ובגאווה”. ומה עשית כשגדלת? "את שירותי הצבאי עשיתי בסיירת מטכ”ל, כקצין המודיעין של הסיירת ואף המשכתי בשירות קבע, תוך מילוי תפקיד של קצין המודיעין של חטיבת הצנחנים, ובמסגרת שירות המילואים אף הועליתי לדרגת אל”מ” מספר בגאווה אמנון. עם ניצוץ בעיניו הוא מספר בהתרגשות "אני הקצין שבנה את תמונת המודיעין למבצע אנטבה. השתתפתי במבצע והייתי בהרקולס”. והיום? שנים. אני ואשתי רעיה, הגענו 25 "אני גר בשוהם מזה היא הלכה לעולמה. 2016 מראשון לציון ולצערי בשנת זכינו לארבעה ילדים, עשרה נכדים ושתי נינות מקסימות. לאחר שחרורי משירות הקבע, עסקתי במספר תחומים עסקיים, ואף הוצאתי ספר על הקורה אותי לאורך השנים, ובנוסף נהגתי לתת הרצאות על תחנות חשובות בחיי שהיו שזורות בביטחון המדינה” 1948 מאי -
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=