איפה הייתם כשנולדה המדינה רובכם לא נולדתם עדיין, אבל אם תשאלו את ותיקי שוהם - הם יספרו לכם סיפורים מרגשים, על ליל ההכרזה וגם על העלייה ארצה, על מחנות המעצר - ממקור ראשון"אנו מכריזים בזאת"בקפריסין ועל יריות בתל אביב חומי בראון 84 שושנה מיזן, אניית הילדים הוחזרה לקפריסין .7 ביום ההכרזה על כינונה של המדינה היתה כבת מהאי זקינטוס שביוון, בעזרת 1945 "עליתי לארץ בשנת תנועת בית”ר. הגרמנים הגיעו לאי והוחלט להפריד בין ההורים והילדים על מנת להעביר את הילדים במהירות ילדים, מהאי ועד 500- לארץ ישראל. היטלטלנו בים, כ אתונה, שם עברנו הכשרה ומשם הפלגנו לארץ ישראל”. אלא שהבריטים סירבו לאפשר לאנייה לעגון בחופי הארץ ולמרות שהאנייה היתה מלאה בילדים - לא אפשרו להם לרדת לחוף. "הבריטים החזירו אותנו לאחור, לכיוון קפריסין, למחנות המעצר”, היא נזכרת. "רק כעבור כחצי שנה חזרנו לחיפה. אחותי היתה בת ולאחר ניסיונות מטלטלים להפריד 6 ואני בת 13 בינינו, כדי שניתן יהיה לאמץ אותנו בקלות, עברנו ביחד להתגורר אצל משפחה בתל אביב. ההורים .”14 נשארו ביוון והגיעו ארצה רק כשהייתי בת שעות ספורות לפני הקמת המדינה, שוב טולטלו הילדות, הפעם כדי לשמור עליהן מפני המתקפות שהיו צפויות מצד היישוב הערבי. "הסוכנות, שהייתה האפוטרופוס שלנו, החליטה להעביר אותנו לירושלים ל’כפר עברי’, מוסד שהוקם על ידי זוג צעיר שעלה מפולין, כדי להגן עלינו. וכך, לילה אחד, ללא התראה מוקדמת, העבירו אותנו לגבעת שאול. הבנו שמשהו קורה סביב. היתה אופוריה באוויר, אבל היה גם מתח ושמענו רעשי הפגזות קשות ופיצוצים, שהעיבו על שמחת ההכרזה”. רציתן לחזור לתל אביב? "מאוד! גם כדי לחוות את העיר לאחר הכרזת המדינה וגם כי התגעגענו, אבל כששאלנו מתי נוכל לשוב להתגורר שם ומתי ייפסקו ההפגזות, אמרו לנו שזה יקרה רק כשיבוא שלום”, היא נזכרת. "וכך נשארנו , אז עברתי להתגורר 1951 במוסד בירושלים עד שנת ואז 14 אצל משפחה בבני ברק עד הגיעי לגיל כאמור, הגיעו הורי ארצה וחברתי אליהם בשמחה”. , אשר עבד 87 כשבגרה, נישאה שושנה למיכאל, כיום בן כנגר במשך השנים. "נולדו לנו ארבעה ילדים ואנחנו נינים”, היא מספרת 6- נכדים ול 11- סבתא וסבא ל בגאווה. מיכאל, הגיע ארצה מקורפו, יוון, ושהה במוסד בקרית ביאליק. "בליל הכרזת המדינה”, הוא נזכר, "העירו אותנו, העלו אותנו על משאיות ונסענו למרכז, שם רקדנו כל הלילה”. "עברנו רבות כדי להגיע לכאן - נפרדנו מההורים, טולטלנו בין משפחות, חווינו מחסור אבל הכל נעשה למען מטרה חשובה - הקמת מדינה לעם היהודי”, מסכמת שושנה, "כיום, אני מרגישה שהמדינה שלנו במשבר והדבר מטריד אותי עד כדי פגיעה בבריאותי. כולנו התפללנו ועמלנו על מנת לקבץ לכאן את אחינו והמדינה הוקמה ביזע ובעמל.אני מקווה שאחרי מה שעברנו, נזכה לטוב ולאחדות בעם ישראל”. רפי דפני בלדה לעוזבי קיבוץ "הייתי תינוק כבן שנתיים בעת הכרזת המדינה”, מספר רפי דפני. "הורי הגיעו לארץ בנפרד והכירו בקיבוץ עין ,1935- גב שלשפת הכנרת. אמי הגיעה מגרמניה ב ממשפחה דתית-ציונית. הוריה שנשארו בגרמניה, נרצחו באושוויץ-בירקנאו. היא היתה ממקימי הקיבוץ, נישאה . אבי, שהיה נשוי ואב 4 והתאלמנה ונשארה עם ילד בן בעקבות שני אחיו, הדודים 1945 לילד, עלה ארצה בשנת שלי. הוא ואביו, סבי, ניצלו מציפורני הנאצים ואילו אשתו של אבי ובנו נרצחו. אבי וסבי והשתקעו אף הם .”1946 בקיבוץ עין גב, הוריי הכירו ואני נולדתי בשנת שנים עברו, מאז הכריז דוד בן גוריון על 77 עצמאותה של מדינת ישראל וטבע את המשפט המפורסם: "אנו מכריזים בזאת על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, היא מדינת ישראל!”. איפה הייתם כשהמדינה נולדה? רובכם עוד לא נולדתם, אבל ותיקי תושבי שוהם, שגילם מעבר לגילה של המדינה, היו ילדים ביום ההצהרה ההיסטורית. הם חוו מן הסתם אירוע, שהתרחש אלפי שנים אחרי שנרקם. אירוע שדורות שלמים כמהו וחלמו שיתרחש ואשר גבה נפשות ואירועים לא פשוטים לאורך הדורות. חלק מאותם תושבים, ילדים של פעם, עברו ילדות מורכבת עוד לפני כן וחיו בתקופה סוערת, שנראית כיום, קצת כמו מדע בדיוני. אלה הסיפורים שלהם. 1948 מאי -
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=