18 303 גליון | 2025 מאי לו היו ללימור פרג עוד כמה שעות ביממה, היא היתה מוצאת ללא ספק, כיצד למלא גם אותן. פרג, תושבת שוהם, היא לא פצצת אנרגיה תזזיתית. ההיפך הוא הנכון - היא טיפוס רגוע עם חלוקת קשב מרשימה מאוד, אלא שכמות העיסוקים שהיא מתפעלת, מספיקים לשלושה אנשים לפחות. אולי אפילו ארבעה. ועם כל זאת, השנה וחצי האחרונות, היו אינטנסיביות גם עבורה. גם ובעיקר ברמה האישית. , כחודש לאחר פרוץ מלחמת 2023 בנובמבר 2- בליל ה "חרבות ברזל”, התקשר אליה בנה, ע׳ והודיע לה שכרגע הורד מהמסוק בביה”ח בילינסון, לאחר שנפגע בקרב בבית חאנון. פרג, הכירה את הטלפון הזה של אמצע הלילה והלב שלה החסיר כמה פעימות. היא ובעלה לשעבר, אביו של ע', שמתגורר בבניין לידה, דהרו לבית החולים והספיקו לראות את בנם, כשהוא מוכנס לחדר הטראומה, בהכרה מלאה. "כמובן שפה התפרקתי”, היא אומרת. "איך אפשר שלא? ע׳ ראה שאני בוכה ואמר - ’אמא, פה לא בוכים, מי שבוכה, חוזר בעוד שבוע'. אז לבשתי את ארשת קצינת הנפגעים וחייכתי אליו”, היא אומרת, פורצת בבכי ולוקחת לעצמה דקה לייצב את הנשימה. "זה היה קושי בלתי נסבל, לראות את הילד שלי פצוע. אבל הוא צמח מזה, הצעיר המדהים הזה”. איך הוא נפצע? "בעת שהוא והחבר’ה שלו שהו במבנה בבית חאנון, נורה עליהם טיל אר.פי.ג’י. ע׳ עף מההדף, ריסק את הכתף וחטף רסיסים שניקבו לו את הריאה. הוא הוגדר כפצוע קשה, כבר בשטח הוכנס לו נקז לריאות והרופא אמר שהם היו על הסף לאבד אותו. לבסוף, הצליחו לייצב את מצבו והוא הוטס לבילינסון. הוא עבר שלושה ניתוחים ועד היום ממשיך לעבור שיקום בבית החולים בית לוינשטיין ברעננה”. ואת, קצינת הנפגעים? "ברגע הראשון הייתי בפחד מוות. לא נשמתי. ביקשתי שייתנו לי שבוע להיות לצדו וכשראיתי שהוא משתפר ובעצם מעודד אותי, התאפסתי על עצמי. אמרתי שאין לי את הזכות להישבר ובחרתי באופטימיות. ידעתי שיש לי עוד המון דברים לעשות בחוץ ושאוכל לחלק את הזמן ביניהם לבין להיות עם הילד המופלא הזה, שנתן לי כוחות”. זירות מקבילות בעוד כחצי שנה, תציין לימור פרג, את יום הולדתה , אולם לעת עתה, אין לה אפילו זמן לחשוב 50- ה כיצד תחגוג את המאורע. נכון לעכשיו, היא מתפקדת במספר זירות מקבילות - מטפלת בבנה שמתגורר לשמחתה בבית, משמשת כעוזרת האישית ויד ימינה של מנכ”לית אל על, דינה בן-טל גננסיה, מגויסת בצו למילואים כסא”לית (במיל.) בתפקיד קצינת נפגעים 8 ומתוקף כך, מלווה שתי משפחות של חטופים אזרחיים, ואם זה לא מספיק - היא גם לומדת משפטים פעמיים בשבוע, מתפקדת כאמא של שתיים נוספות - יעל ונועה, מתחזקת זוגיות ולא מוותרת על הליכות השכם בבוקר ועל אימוני כוח פעמיים בשבוע. את ישנה לפעמים? היא צוחקת: "כן, בטח. סדר היום שלי מתחיל אי שם בין חמש לשש בבוקר. אם אני קמה לאימון זה עם שעון. ביתר הזמן זו יקיצה טבעית”. ומתי את הולכת לישון? אני כבר מתרסקת. אבל זה לא חדש לי, 23:00 "סביב תמיד הייתי כזו, גם כילדה. העשייה ממלאת אותי”. , לכאן הגיעה עם בעלה 2018 היא תושבת שוהם משנת , יעל, 24 לשעבר, משה ועם שלושת ילדיהם, ע׳, כיום בן ונועה, תלמידת כיתה י’ בתיכון שוהם. 20 חיילת בת "הגענו מבסיס רמון. שנינו היינו אנשי קבע בחיל האוויר. אני הייתי קצינה במערך המנהלה ומפקדת יחידת חוסן ומשה היה קצין טכני במסוקים. הילדים גדלו בבסיסים, בשיכוני המשפחות וחוו ילדות כמו בקיבוץ. לכן, כשפרשנו מהחייל, בחרנו לעבור להתגורר בשוהם, שאופייה הזכיר לנו את הקהילה הקטנה והאינטימית שאליה הורגלנו”. וחיפשה את המשך 43 כשהגיעו ליישוב, היא היתה כבת דרכה. "החלטתי להישאר בסביבה האווירית, ממקום קצת שונה והתקבלתי לפני כשש שנים, לתפקיד דיילת אוויר באל על. אני מחוברת לעבודה שירותית וטיפולית עם אנשים. אהבתי את המיקרו-קוסמוס של החברה הישראלית שקיים במטוסים, טיילתי והכרתי אנשים מדהימים מכל הגילאים וזו היתה אחת התקופות היפות בחיי”. כקצינת נפגעים, היא מלווה משפחות של שני 8 כבר שנה וחצי שסא”ל (מיל.) לימור פרג, תושבת שוהם, בצו חטופים אזרחיים, אבל שום דבר לא הכין אותה לרגע, שבו הודיע לה בנה, שנפצע בקרב ושכרגע הורד מהמסוק פרג, בעלת כוחות נפש אדירים, בחרה להתמודד עם המצב באופטימיות ושבה לתפקד, מלבד בבית החולים השראההיותה אמא דואגת, כקצינה במילואים, כעוזרת האישית של מנכ”לית אל על וכסטודנטית למשפטים שרון חן בוחרת באופטימיות "כשאני צריכה סיוע, אני מרימה טלפון לפסיכולוגית שלי ואומרת לה: ’היום היה לי קשה ומאתגר, התפרקתי, בכיתי’. כדי להחזיק את התקווה - גם אני צריכה לפרוק ולהתחזק” לימור פרג. "המשימה הזו לא תיגמר, עד שאחרון החטופים יחזור" צילום: גיא כושי
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=