שמעוני של פעם הפיה הטובה "משניתנה לי הזדמנות לשוט בדמיוני ולהתחפש למי שארצה להיות ולו ליום אחד, וכיוון שזו לא שאלה קלה כי המגוון עצום, אני מעלה כאן כמה אפשרויות של אנשים מעוררי השראה שהייתי בוחר להיות: קולומבוס, איינשטיין - גם אלברט וגם אריק, שמעון פרס, יצחק רבין, הרב קוק, גולדה מאיר, יעל (ההיא מסיסרא), אום כלתום, מארי אנטואנט והרשימה בלתי נגמרת". נו, תבחר אחד. (לאחר חשיבה ארוכה): "הפכתי והפכתי בדמויות ואז זה הכה בי: למה אלך רחוק כשהמהות מצויה ממש בנשמתי? אם כן, החלטתי לבקש ולהיות רק ליום אחד, הילד שהייתי, זה ששרידיו עדיין משמשים בי בערבוביה". ספר על הילד הזה. "הילד הזה, שמעון הקטן או שמעוני, כפי שקרא לי אבי ז"ל, היה ילד מלא אנרגיה, עם חוש הומור, קצת עצלן (אוהב לנוח), ילד מהזן שמורות אהבו בגלל השובבות שבו. מאלה שנאמר עליו - הוא לא מממש את הפוטנציאל שבו. המורים שלי אז, פשוט לא הבינו שהיו לי באותה עת דברים יותר מעניינים בראש מאשר מימוש הפוטנציאל". חסקי מספר, שהיה שחקן כדורגל וגולש גלים, הרבה לפני שהאחרון הפך לספורט עממי ושבעיקר הסתובב בבת ים עירו דאז, הסתקרן מאנשים וכל הזמן היה ב"מצב קליטה" של ההוויה ושל העולם הקטן שלו. "עד היום אני זוכר את מבטם המשתאה של שכניי המבוגרים, של המאה 80- מביטים בי ובחברי ההולכים לים ביום חורף סגרירי, אי שם באמצע שנות ה הקודמת, כדי לגלוש", הוא נזכר בערגה. ואם היית מתחפש או פוגש היום את שמעון של אז? "הייתי מרפא לו כמה פצעי ילדות, מחבק אותו אל ליבי ושואל אותו בכנות, ‘תגיד שמעוני, אתה אוהב או לא אוהב, את המבוגר שהפכת להיות?’. אם היה עונה בחיוב, הייתי מחמיא לו שחלק גדול ממה שאני היום, לטוב או לרע, זה בזכותו או בגללו. הייתי מעיר את תשומת ליבו שהוא עדיין אצלי בנשמתי וחלק מהווייתי, וביום שהוא ימות - גם אני אמות. אם היה עונה בשלילה - הייתי משכנע אותו שהוא טועה או קונה לו צמר גפן על מקל או תפוח מסוכר באדום בוהק, כמו פעם, כדי להמתיק את אכזבתו מהמבוגר שהפך להיות". לסיכום? "שנרבה שמחה עד-לא-ידע ושנצא לאור גדול, שמחה ואורה". "אם הייתה לי האפשרות להתחפש לכל דמות בעולם, הייתי בוחרת להיות פיה עם אבקת קסמים, כזו שיכולה לרפא בלחישה, להפיג כאב בנגיעה ולהחזיר בריאות וחיוניות לכל מי שזקוק", אומרת ד"ר מרטינז. "בעיניי, הרפואה היא לא רק מדע, אלא גם אמנות של נתינה, הקשבה ותקווה". בעולם האמיתי אין לנו אבקת קסמים. "נכון, אבל יש לנו ידע, ניסיון ולב שפועם מתוך שליחות. בכל יום אני פוגשת אנשים שמתמודדים עם אתגרים בריאותיים ולמרות שאין פתרונות קסם, יש כוחות אדירים בטיפול, באכפתיות ובהענקת תקווה. לכן, אולי אני לא באמת פיה, אבל אם בעזרת חיוך, מילה טובה וטיפול מסור, אני יכולה להקל ולו במעט - זה הקסם האמיתי". שמעון חסקי, עורך דין סגן ראש מועצת שוהם ד"ר דורייניס טורס מרטינז, רופאת משפחה, מנהלת מרפאת כללית במרכז שוהם אור גדול "אנשים אוהבים להתחפש מאז ומתמיד", אומר יוג’ין נכט, איש במה ותיק, שהתחפושות והדמויות המתחלפות, הן חלק מעבודתו ומשגרת חייו. "ביוון העתיקה השתמשו בתיאטרון במסכות, שמצד אחד משכו תשומת לב ומאידך, הסתירו את הזהות האמיתית של הדובר, המציג. וכך היה גם להבא, בתיאטראות ובחיים בכלל. חג הפורים הוא הזדמנות להשתעשע קצת ולנסות להיות לזמן קצר מישהו אחר". למה אנשים מתחפשים בדרך כלל? "אנשים נוטים להתחפש לדמות שיש להם רגש כלשהו כלפיה - אדם ששונאים או לחילופין, מתחברים אליו מאוד". למה היית אתה רוצה להתחפש? "למישהו שאני אוהב. שנאה יש יותר מדי במדינה שלנו. הייתי מתחפש למשה רבנו. הוא היה איש ביצוע והיו לו גם קשרים טובים למעלה". "הייתי מתחפש לשני אנשים", אומר מיקי ברנדס לאחר הרהור ארוך. "הייתי מתחפש למיקי בעולם הישן, מיקי שלפני נפילתו של בננו אור, במלחמה בעזה. הייתי אומר למיקי באותו עולם שמקודם, שהוא לא מבין כמה טוב לו. שימשיך לדאוג לדברים הרגילים והשגרתיים, אבל קצת פחות. הייתי דואג שמיקי שמקודם, ידאג לחבק את המשפחה שלו חזק חזק, כל יום ושלא יהיה מוטרד מדברים קטנים וחסרי משמעות". מה למשל? "הייתי לומד מאור שלי כמה דברים, שהיום נראים לי כל כך חכמים. למשל, לנשק אותו כמה וכמה פעמים ביום, למרות שאז זה נראה לי מוגזם. לכבות את הטלפון כדי לקיים שיחה אמיתית ולא לאבד ריכוז. הייתי לומד ממנו לקרוא ספרים ולסמן היכן יש דברים משמעותיים שניתן ללמוד מהם אחרי כן. הייתי מתנדב יותר כדי להיות שם בשביל האחר ולעשות טוב. וכפי שאור היה תמיד שמח וטוב לב, הייתי לומד להיות אפילו יותר שמח". ומי האדם השני? "סבתי, לאה ז"ל, שהייתה גיבורה. היא איבדה את בתה בשואה ולמרות האסון הצליחה לעלות לארץ עם ארבעה ילדים, שהקימו ארבע משפחות לתפארת. הייתי שמח להתחפש לרגע לסבתא לאה, כדי לשאול אותה איך הצליחה לקום אחרי כל מה שעברה, לשאוב כוחות ולהקים שבט כל כך מפואר". יוג’ין נכט, מייסד "הסטודיו" בית הספר למשחק בשוהם מיקי ברנדס, אביו של רס"ר (במיל’) אור ברנדס הי"ד, שנפל במלחמת "חרבות ברזל" בעזה
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=