שהם פלוס - גיליון 293

28 293 גליון | 2024 מאי שמלות ותלבושות מסורתיות לחינה שמלות ערב וטראש רויטל נצנץ הפקות חינה גם למגזר הדתי רויטל נצנץ הפקת חינות 052-2508310 רויטל: , שוהם 11 נורית בנוסף: תפאורה מעוצבת, טלמון, אוהל אותנטי, כרכרה מלכותית לכלה ולחתן, Dj אפיריונים, עוגיות מרוקאיות מעוצבות, שוק מרוקאי. קייטרינג, צלם, שמלות בעיצוב אישי לנשף י"ב שמלות כלה עיצוב ותפירה אישיים ליווי צמוד ויחס אישי בחרנו לחיות לאחר נישואיהם, החליטו יעל ואבי לעבור למקום חדש, שיהיה משכן הקבע למשפחתם ובחרו בישוב צעיר ומתפתח – שוהם. מאז הם כאן, באותו בית, וכאן גידלו את ילדיהם – שרובם כבר עזבו את הקן והקטנים, תמרה ויואב, משרתים כאומר, בצה"ל. "לא הסכמתי לחתום ליואב להגיע ליחידה קרבית. אני אם שכולה ואחות שכולה ולמרות שהוא ממש רצה להגיע לאחת הסיירות, הוא מבין כיום את אי היכולת שלי לחתום לו ולשמחתי, נהנה מהקורס". הבית של יעל ואבי, ברחוב לכיש, הוא לא בית של שכול. להפך. מדובר בבית המעוצב בטוב טעם, שהשמחה שורה בו. שניהם אנשים אופטימיים, חייכנים ובעלי עיניים קורנות. "היו לנו שתי אפשרויות – ליפול ולסחוב את כולם אחרינו או להמשיך בחיים – ובחרנו לחיות, ולחיות טוב, גם עם האובדן של אחיעד, כי היו עוד ילדים בבית שהיו זקוקים לנו. אז אנחנו חיים כשאחיעד אתנו בלב ומנציחים אותו בכל דרך אפשרית". אחת הדרכים שבחרו להנציח אותו באמצעותה, היא הקמת "מצפה אחיעד", בגן החבל, במעמד ראש המועצה דאז, גיל לבנה. המצפה, ממוקם 2012- שנחנך ב במקום היפה ביותר בגן, שממנו נפרש נוף עוצר נשימה. על הספסלים אפשר להתרווח בנוחות ולצפות אל האופק ועל עמוד סמוך ומעוצב, מונצח שמו של אחיעד. "רצינו לחבר את אחיעד למקום שבו גדל. מי שעזר לנו בעניין הקמת המצפה הוא איציק בונצל, ששכל לא מזמן את עמית, בנו", אומר אבי. "לעד נזכור לו את הדבר הגדול שעשה – ואנחנו כואבים אתו ועם רעייתו ובני משפחתם, את נפילתו של עמית". על האנדרטה במצפה רשום – "בנם של יעל ואבי". זאת למרות שאבי אינו האב הביולוגי של אחיעד. "אבי ראה באחיעד את בנו לכל דבר, וגם אחיעד ראה בו אב, וקרא לו אבא", מסבירה יעל. ביום הזיכרון הקרוב, יעלו יעל ואבי לקברו של בנם ויעברו במצפה – שם התקיים השבוע, ערב שירה לזכרו. "אחיעד היה רוצה שנמשיך לחיות", אומרת יעל, שמצאה לעצמה עיסוק כנגרית חובבת והיא ממשיכה ומסייעת למשפחות שכולות. "אני בטוחה שהוא רואה אותנו ומבסוט מאיתנו". הזמן שעובר, מרפא? מסייע? "לא, זה רק הופך קשה עם השנים. הגעגוע גדל, כאב ההחמצה גדל. אבל לומדים לחיות עם זה", אומר אבי. "אין דבר נורא כמו לאבד בן. ולמרות זאת, הבית שלנו 21 פעיל, הילדים גדלו והם פורחים ומוצלחים והוא – נשאר עם כולנו בלב, בן לתמיד". "החיים נמשכים והם יפים", מסכמת יעל. "אנחנו בית שמח – גם אחרי מותו הטראגי של אחיעד, הצער על לכתו ועל הפוטנציאל שלא ימומש לעולם – בחרנו 0 בחיים".

RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=