24 293 גליון | 2024 מאי אחיעד רובנר משוהם, נהרג לפני שנה בבסיסו, כפי הנראה בגלל 14 כ- "פאראסומניה" הגורמת להפרעות חמורות בשינה ולפעילות לא מודעת, לאחר מותו, הוקם | תוך יקיצה חלקית בגן החבל לזכרו, "מצפה אחיעד" ואמו, יעל, הביאה ארצה את מיזם "שולחן על געגוע, זמן שלא מרפא | " הנופלים ובחירה בחיים 2024 יום הזיכרון אחיעד רובנר. "הוא ישן אבל עיניו היו פקוחות וכשהתעורר - לא זכר דבר" לפני כארבע שנים, במהלך ביקור בארה"ב, נתקלה יעל רובנר משוהם, במיצג שהסב את תשומת ליבה. על שולחן קטן בכניסה לבית קפה, נפרשה מפה ומעליה הונחו נר דולק, צלחת ועליה מלחיה על צידה ולימון, סמוך להם הושמו אגרטל עם פרח אדום וכוס יין הפוכה. כיסא הושען על השולחן. "היתה לי תחושה שיש סיפור מאחורי השולחן הזה וכששאלתי במה מדובר, הסבירו לי שהוא מכונה 'שולחן הגיבורים' לזכרם של חיילי ארה"ב, שנפלו בקרב. השולחן היה מעורר השראה והעניק תחושה של חיבוק, של כבוד כלפי החיילים", היא נזכרת. "הרגשתי שאני צריכה להביא אתי את הרעיון לארץ, למען החיילים שלנו, שמסרו את חייהם עבורנו. התקופה היתה תקופת קורונה, זה לקח עוד קצת זמן ובשלב מסוים, ישבתי וכתבתי פוסט בפייסבוק, על חשיבותו של המיזם והוספתי תמונה שצילמתי". הפוסט פורסם ביום שישי, רגע לפני כניסת השבת. "אני לא חזקה במיוחד ברשתות חברתיות. כתבתי ושלחתי את זה. אנחנו משפחה שומרת שבת ולכן רק במוצאי שבת, נכנסתי שוב לפייסבוק ונדהמתי מכמות התגובות והשיתופים שהיו שם. אפילו מ'הצינור' פנו אלי וביקשו לשתף את הפוסט וגם בשוהם, חברים הגיבו בהתרגשות". מיזם השולחן, שנקרא בארץ "שולחן הנופלים", תפס תאוצה ויעל אוזכרה בכתבות ברשתות שונות, כמי שהביאה אותו ארצה. מה המשמעות של כל פריט? "בגדול, הכוונה היא לזכור את אלה שנפלו, שנמנע מהם לשבת כמונו, סביב השולחן", היא מסבירה. "הלימון למשל, מייצג את גורלם של הנופלים והנעדרים, המלח מסמל את דמעות האימהות השכולות, כוס היין ההפוכה מסמלת את אי יכולתם של החיילים ליהנות מארוחה טובה והכיסא הריק – אף הוא מסמל את היעדרם". שרון חן אחיעד, לעד המיצג הייחודי, תפס תאוצה וכיום, מוצג בבתי ספר, במשרדים ובארגונים כמו גם במלונות השייכים להתאחדות המלונות, משרד החוץ הורה להציבו בשגרירויות בחו"ל וגם בצבא מציבים שולחן דומה, בבסיסים. "ארגונים שונים פונים אלי ומספרים לי שהם משתמשים ברעיון – וזה מרגש אותי. יש בשולחן הזה משהו שמעניק חיבוק ושותפות גורל מחזקת, שכל כך חשובה בארץ שלנו". לא בכדי יעל מתרגשת. שולחן הנופלים, שומר פינה חמה ומתגעגעת גם 5- לסיפור הפרטי שלה - בנה, אחיעד רובנר ז"ל, נפל במהלך השירות הצבאי, ב , "אחיעד ואני היינו מחוברים מאוד האחד לשנייה. הוא היה 2011 בספטמבר בן שאני מאחלת לכל אם. בדרך כלל בנים הם 'בונקרים' כאלה, שלא מחצינים רגשות ואחיעד היה שונה. בכל פעם שהגיע לשבת היה אומר לי, 'אמא, בואי, נלך לשתות קפה'. ישבנו בבתי קפה – כמה סמלי לשולחן, והוא נהג להזמין אייס קפה ומוזלי וסיפר והתייעץ. אנשים שהכירו אותנו סיפרו לי אחרי שנפל, איך היו מביטים בנו מרחוק ומחייכים לעצמם, מהאמא והבן שנהנים יחד". לאחר מותו של בנה, הצטרפה יעל לשני ארגונים להורים שכולים והיא ובעלה, אבי, מסייעים להורים "צעירים" יותר, שהצטרפו למעגל הקשה הזה, וזקוקים לחיבוק ולעזרה ממי שמכירים ויכולים לעודד ולחזק. "זה לא הופך להיות קל יותר ברבות השנים", היא אומרת. "אבל לומדים לחיות עם זה וחשוב לעודד ולהסביר את זה לאחרים שרק הצטרפו – וכיום, למרבה הצער, יש כל כך הרבה כאלה". חשיבה מיוחדת אחיעד נולד בחיפה וגדל בשוהם מכיתה ד'. הוא למד בבית הספר אבני החושן ובהמשך, בישיבה של שי פירון בפתח תקווה. שם, הראה יצירתיות רבה וכיוון שרצה ללמוד קולנוע, הקים בכיתה י' בעצמו, מגמה לקולנוע הפועלת במקום עד היום וקרויה על שמו. "למעשה, הוא כמעט התגורר בישיבה. היתה שם ספה שקראו לה 'ספת אחיעד' והוא ישן וערך סרטים". עדיין כתלמיד, יצר את "שומע תפילה", סרט באורך דקה, שזכה במקום הראשון בפסטיבל ארצי לסרטים קצרים בנושאים חברתיים. לאחר שסיים את לימודיו עבר למכינה קדם צבאית "מעלה גלבוע" בעמק בית שאן, לנוער דתי וגם שם, ערך סרטים ובין היתר יצר סרט הנקרא "התשמע קולי" על אמו והתמודדותה עם לקות שמיעה. "ככל שהתבגר, גילה את כשרון הכתיבה שהיה חבוי בו. הוא היה יצירתי מאוד, עם חשיבה מיוחדת וכתב טקסטים מדהימים". שנה אחרי המכינה התגייס לשירות צבאי בחיל השריון. בחיל אפשרו לו
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=