“אחי, אור, נולד בשנת . הוא גדל בשוהם, 1998 למד בבית הספר ‘אבני החושן’ ובישיבת שלהבת והיה חניך ומדריך אהוב בבני עקיבא. לאחר התיכון למד בישיבת מעלה גלבוע ובהמשך, התגייס לשריון, עשה קורס מפקדי טנקים והיה מג”ד הדרכה. לאחר השירות הצבאי, הצטרף לגרעין בעכו, עשה טיול גדול בהודו ובתאילנד ולמד פילוסופיה ופסיכולוגיה באוניברסיטת בן גוריון. במהלך התואר התנדב בעמותות שונות בבאר שבע והשאיר חותם אצל המון אנשים. באוקטובר, קיבל אור צו שמונה, התארגן ונסע. 7- בבוקר ה הפלוגה שלו היתה מהכוחות הראשונים שנכנסו לעזה. אור תפקד כנהג טנק. היה לו חשוב להעלות את המורל של החברים סביבו וכך כתב ביומן המלחמה שניהל: ‘אחד הדברים שהיו נחמדים ומשמחים בלילה, זה שעשינו חידון, בהובלתי, של כל הפלוגה, שבו אני אומר מילה וכל טנק צריך לשיר שיר שיש בו את אותה מילה. לכאורה קליל ופשוט אבל מה ששימח זה שפתאום, לרבע שעה, היינו פשוט אנשים, ששרים מלא שירים מכל הסוגים - חנן בן ארי, עופר לוי וים השיבולים. היה משהו קסום ומעורר, שאפשר לנו לרגע להיזכר בשירים ולהבין את הגעגוע אליהם’. , לאחר סיומה של הפסקת האש, 2.12- בלילה בין שישי לשבת ה הפלוגה של אור קיבלה משימה באזור חאן יונס ובסיומה, אור במותו. 25 נהרג מאש צלפים. בן אור היה אדם שמח וחברותי, רודף שלום ואהוב על כולם. תמיד היה במרכזם של אירועים חברתיים ומשפחתיים וידע להצחיק אותנו במשפחה, בכל דרך אפשרית. הוא אהב את החיים, הספיק לחוות המון חוויות והכיר המון חברים ומעל לכל - הוא ידע להקשיב ולדבר מלב אל לב. אור חסר לנו מאוד. תהיה נשמתו צרורה בצרור החיים”. שלך, ברק ואר רבנדס שימח את החברים ברק ברנדס, כותב על אחיו, אור ברנדס ז”ל, שנהרג מאש צלפים בחאן יונס אור ברנדס עם הוריו, שמחה ומיקי אלה חמוי אהובתנו הנצחית הדס מקיאס, כותבת לבתה אלה חמוי ז״ל, שנרצחה בטבח בפסטיבל נובה אלה חמוי עם אמה הדס ״אהובה שלנו, לולה שלי. באוקטובר השתנו החיים שלנו, מאז 7- ב ההודעה בוואטסאפ שאת שומעת רק ערבית. והנה, הם מגיעים אליך לאוהל ואת שואלת, ״מי יכול לעזור״?. כמה דקות אחרי כן כתבת, “אני פצועה קשה”. לולה שלי, מאז גם אני שואלת, איפה לעזאזל היה הצבא. ונראה לי שכל עם ישראל זועק יחד איתך, איפה הייתם כדי להגן על ילדינו? אני מבטיחה לך, ילדה שלי, שאנחנו לא נשקוט עד שנדע את הכל בבירור. אהובה שלי, ככל שהזמן חולף הגעגועים נעשים קשים יותר. אני בטוחה שאת רואה מלמעלה את החברים שמגיעים לבית העלמין ומשאירים לך שם מזכרות. בכל פעם הפתעה חדשה. את בוודאי גם רואה את אבא שלך, שמגיע בכל יום ודואג שיהיו סביבך פרחים ועציצים. שהמקום יפרח בדיוק כמוך. את בוודאי יודעת שאני הולכת לשיעורי תורה לעילוי נשמתך הטהורה ודואגת שיקראו ׳קדיש׳ לזכרך כמה פעמים ביום. את בטח גם יודעת שהמון סידורים לעילוי נשמתך נקראים בכל יום בבתי כנסת בכל רחבי הארץ. את כל כך חסרה לי, ההערות שלך, המריבות המטופשות שלנו, שמקסימום שעה אחרי שהתחלנו אותן - אנחנו מתפייסות. העזרה שלך בחגים כדי שהכל יהיה מסודר פיקס אחרי הארוחה, הדאגה שיהיה שולחן מושלם ויפה. וימי ההולדת שלך, כל אחד מהם היה יום חג עבור כל המשפחה. את יודעת, כל כך חיכיתי לקנות שלך. כל כך רציתי 26- לך אייפון, כמו שרצית, ליום ההולדת ה לשמח אותך, אבל שבועיים קודם לכן נקטעו חייך, אחרי מאבק שנמשך שלושה שבועות, בהן נלחמת כמו גדולה. כמו שתמיד היית. אני רוצה לספר לך שרבים מהחברים שלך עונדים שרשרת עם דמויות מהקעקועים שקישטו אותך, כמזכרת מהיופי וגדלות הרוח שלך. בערבי שישי, חברותיך מהצבא מתכנסות לארוחת שבת אצלי בבית. גם כאלה שבעבר לא זכרתי את שמן. עכשיו אני זוכרת את כולן ובטוחה שאת גאה בי. החבר’ה מהקיבוץ שהיית מאחדת את כולם לארוחות כבר לא כל כך נפגשים. פשוט אין כרגע מי שיחבר ביניהם וזה קצת עצוב. אבל אני מאמינה שבהמשך, אחת הבנות תיקח את המושכות לידיה ותמלא את מקומך. ילדה יפה שלי, אהובתי הנצחית, אני אוהבת אותך והגעגועים רק מתעצמים מיום ליום. אני בטוחה שניפגש במוקדם או במאוחר״. אוהבת, אמא <<
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=