יום הזיכרון / פרויקט מיוחד “איתי נולד בשוהם כבן זקונים. מגיל קטן בלט במהירות המחשבה, בחדות, בשנינות ובזיכרון פנומנלי. איתי אהב כל מה שקשור לספורט. ועד שהתגייס. היה ילד חזק עם נפש עדינה. 5 שיחק במכבי שוהם מגיל בלימודים איתי היה מוצלח ומצטיין ובסיום התיכון, קיבל שלוש תעודות הצטיינות – הצטיינות בספורט, הצטיינות חברתית, והצטיינות משרד החינוך על הישגיו הלימודיים. כמובן שאנחנו, המשפחה, שמענו על זה בהרף עין, כיוון שהיה צנוע והגיע להישגים בשקט ובצניעות. איתי אהב את הדברים הפשוטים. תמיד נהג כאחד האדם ונהנה לטייל בטבע, לעשות ספורט חברתי ולבלות עם חברים. למעשה, איתי אהב כל מה שקשור בחברת אנשים. הוא התגייס בנובמבר . בסוף המסלול יצא בהקצאה לקורס מפקדים. לאחר 890 לגדוד 2021 כשלושה חודשים כמ”כ בגדוד, עבר להיות סמל בבא”ח צנחנים. הוא היה אהוב על חייליו למרות הדיסטנס המצופה ממנו. חברים מספרים שהוא ידע לעשות איזון בין צחוקים לרצינות, בין דרישה מהחיילים לסטנדרט גבוה לבין אנושיות וידע לראות את החיילים מעבר לפקודים. חלק בלתי נפרד ממנו גם בשירות הצבאי היו הצחוקים, ההווי והחיקויים שביצע בכל זמן אפשרי, גם במסע הכי קשה. אחד ממפקדיו אמר’ איתי היה יכול להתמקצע בכל דבר שרצה בצבא, אבל המקצוע האמיתי שלו היה אנשים’. כמפקד, ראה את החיילים הפחות בולטים ואלה שלא הכל הגיע להם בקלות ודווקא את אלה, דחף למעלה. בכל רגע נתון בתפקידו, השפיע על חיילים, עזר להם והנחיל בהם את הערכים החשובים לו. אבא תמיד אמר: ‘אם הייתי צריך לעשות רשימה של הילד המושלם עוד לפני שאיתי נולד, לא הייתי מצליח לתאר ילד כמוהו’. בשבת בשחורה איתי קיבל הודעה - ‘מי שיכול שייקח נשק ויגיע לשדרות’. איתי התעורר בביתו ומרגע שקיבל את ההודעה לא היה ניתן לעצור אותו. הוא לקח את מדיו הרטובים מהכביסה וכשאמא מנסה לשכנע אותו שיחכה, עצר אותה ואמר - ‘בשביל זה התגייסתי’. הוא יצא להגן על קבוצת אזרחים שיצאו לריצה בצומת שבין קיבוץ יד מרדכי לנתיב העשרה. חוליית מחבלים שהגיעה אליהם חמושה ומוכנה, הרגה את איתי שלנו ואת אילי גמזו ז”ל. במותם, הגנו על הכניסה לקיבוץ יד מרדכי והצילו חיים של עוד אנשים רבים. כשתראו תמונות שלו, תווכחו, שאין תמונה שהוא לא מחייך בה את החיוך הכי רחב ויפה שתכירו. הוא תמיד חייך, גם במסע הכי קשה. תמיד היה בשביל חברים שלו ולצערנו, תמיד היה ראשון בכל דבר, גם בשביעי באוקטובר”. אנחנו אוהבים ומתגעגעים ולנצח תהיה בליבנו, איתיו שלנו, המשפחה שלך איתי שלנו, איך אפשר להתחיל לכתוב לך בכלל? אני יושבת וכותבת לך בשעת הצהריים של יום שישי, יום שהיית מגיע אלינו מהבוקר, כדי לטפל בחיות שטיפחת במהלך השנים. שעות שלי ושלך, שיחות ארוכות אל תוך השבת ותוך כדי כך, נהגת לעשות הפסקה לאכול שניצל וחצילים שכה אהבת. זה לא נתפס שאתה כבר לא אתנו. השבת עוד מעט נכנסת והלב מסרב להאמין שאני כותבת עלייך בלשון עבר. ערב שמחת תורה. המשפחה המורחבת נפגשת לארוחת החג וגם אתה, דפני אשתך האהובה והיילי, בתכם המתוקה, מצטרפים לסוכה. קשה לשכוח את החיוך הנסוך על פנייך, הצחוקים והדאגה לכולם. . התעוררנו למתקפת טרור רצחנית על 7.10.23 , שבת שמחת תורה מדינת ישראל. התנדבת בבוקרו של אותו יום, ללא מורא וללא היסוס ונסעת לדרום. במהלך השבת, לאחר לחימה במספר ישובים, הגעת בשעות הערב לקיבוץ בארי ולאחר לחימה ארוכה וקשה, נפלת בקרב עם המרצחים. ממוצאי שבת נותק הקשר עם איתי שלנו, ואנחנו האמנו שהוא נמצא במקום בטוח ושהוא ידאג ליצור קשר כמו שהוא תמיד נהג לעדכן. 10.10.23 השעות חלפו, הדאגה גברה, הימים עברו ורק ביום שלישי 7- בבוקר, קיבלנו את הבשורה הקשה מכל: איתי נפל ב 11:25 בשעה באוקטובר. ומאז השתנו חיינו - התחלנו במסע חדש, שלא ייחלנו להגיע אליו. אתה איתי, הצלת חיים - בזכותך אנשים ומשפחות רבות ניצלו מהתופת הנוראה והיום, הם חיים בזכותך. ללוויה שלך הגיעו אלפי אנשים שפגשת בכל צומת בחייך, אנשים שלא הכרנו ושאהבו אותך. הם סיפרו כמה דאגת, עזרת, תמכת וליווית אותם בדרכך השקטה, איך תמיד מצאת את הזמן להיות שם בשביל כולם. בלוויה שלך ספדו לך בני משפחה, את המילים הבאות: ‘בהתחלה חשבתי שאין לנו ולא תהיה לנו נחמה. איך נפל על המדינה שלנו אסון שלא נתפס בשום קנה מידה, ואתה איתי, שילמת את המחיר היקר ביותר - בחייך. ואיך ייתכן שאתה לא כאן, עם החיוך הממזרי, עם השנינות, עם הצחוק ושמחת החיים. גדלנו יחד מגיל אפס, לאותה משפחה ועברנו ביחד לימודים וחופש גדול, שירות צבאי, טיולים, חתונות וגם ילדים. אמנם היית ‘שושואיסט’ בכיר ולא סיפרת לנו הכל, אבל תארנו לעצמנו שאתה עושה משהו חשוב וטוב. לא יכול להיות שכל זה נעצר עכשיו, לא נתפס שאתה לא עוזר בסחיבת אלונקה או בסידור הכיסאות. בכל אירוע, בכל חג ובכל מפגש של שמחה וגם עצב – אתה תהיה אתנו, נזכור אותך לעד, והכאב הזה שהוא קשה מנשוא ילווה אותנו כל החיים’. בדרכנו החדשה, איתי שלנו, אנחנו לומדים לנשום, לקבל, להכיל, לחבק, לבכות ולצחוק. יצאנו למסע הנצחה בים המלח, בפעילויות לתושבי קיבוץ בארי, עם בע”ח שכל כך אהבת, עם נסיעות לדרום לספר את סיפור חייך, הפרשות חלה פעם בחודש ועוד. אנחנו מאמינים, שאתה גאה בנו שם למעלה ושומר על כל המשפחה המורחבת״. נוח בשלום, ילד אהוב ויקר של כולנו, מתגעגעים, אמא, אבא, המשפחה והחברים איית מרצאינו איית יהושע ילד חזק עם נפש עדינה משפחתו של איתי מרציאנו, כותבת לבן הזקונים, שנפל סמוך לקיבוץ יד מרדכי דורית, אמו של סרן (מיל.) איתי יהושע, ממושב חדיד כותבת בשמה ובשם המשפחה, לבן שנפל בקרבות בקיבוץ בארי איתי מרציאנו עם אחותו הילה (מימין), הוריו פרידה ושלומי ואחותו חן איתי יהושע עם אשתו דפני ובתם היילי לוחם ללא מורא >>
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=