32 292 גליון | 2024 אפריל ימי השב"ס כהן עשה שני תפקידים כקצין נוער בתחנת זבולון, ובימ"ר חוף ניהל תיקי רצח שכללו הגיעה הצעה מהשב"ס לעבור 2009- התנהלות מול משפחות פשע ששלטו אז בחיפה. ב לפרויקט תלפיות (לא זה של הצבא), קרי: קורס מובחר לפיקוד מצטיין. כהן הלך על הפרויקט, שייצר קאדר של פיקוד איכותי לשב"ס. משם, החל קריירה של קרוב - שנה בין בתי הכלא בארץ, היה סגן מפקד מצדה - מפקד קורס קצינים, מפקד 15 ל קורס פו"מ, סגן מנהל בתי כלא פלילי וביטחוני, והתפקיד האחרון, כאמור, מפקד בית כלא חרמון. איך המעבר מחקירות לפיקוד על אסירים? "ניהול זה ניהול - לזהות דברים, להגיב נכון, להעביר נכון את המסרים, להיות בן אדם עם כולם. זה אותו הדבר בשינויים קלים. כשהחבר'ה קשים, אתה לא יכול לבוא אליהם עם דרגות. זה לא יזיז להם. אתה צריך לדעת איך לדבר עם סוהרים ואנשי רווחה ואסירים - כל אחד והצרכים שלו", הוא אומר. "אסיר זה אדם שברוב המקרים, המדינה לא ידעה איך להחזיק אותו. הוא פשע כי מילדות הוא ראה את אבא שלו מרביץ לאמא וחי בעוני, בלי מיטה חמה ואוכל, בלי הכוונה נכונה. לא כל האסירים כאלה אבל יש לא מעט אסירים, שאם אני שם במקומם אדם אחר שיגדל כמוהם – הוא יגיע לאותו מקום. הקפדתי לדבר עם אסירים בהרבה כבוד וחמלה. זה לא אומר שחמלתי עליהם או הסכמתי איתם אבל ידעתי שאם לא אטפל בהם, הם ישובו לפשע ויחזרו מהר מאוד לכלא. לכן, לא היה מצב שבו אסיר ביקש משהו שהגיע לו ולא קיבל – טיפול רפואי, בגד, אוכל. אנחנו חיים בישראל, יש גם להם זכויות – וזה לא מתפקידנו לשפוט אותם". למען השוטרים כשהתרחשה הבריחה המפורסמת של האסירים מכלא גלבוע – כהן היה זה שדברר את הפרשה בתקשורת. על היחס המבקר של התקשורת והציבור - יש לו בטן מלאה. מה דעתך על מה שקרה שם? "זו לא המדינה היחידה שברחו מהכלא שלה. אין גוף שהוא משולל תקלות. בשב"ס אסירים שזזים בכבישים, דלתות 1,000 עושים ביום עשרות אלפי פעילויות, יש נפתחות ונסגרות, אסירים יוצאים מתאים ונכנסים אליהם, נפגשים עם סוהרים. ואנשים יושבים על המקלדת והיד שלהם קלה. מכפישים. אז באתי ואמרתי שאני מזמין כל אחד שרוצה שיבוא ויעזור, יתנדב, ינסה לעבוד פה יום אחד. קל מאוד להעביר ביקורת על העבודה הזו שהיא קשה. באנו לעבוד ואנחנו עובדים קשה. בתי הסוהר – מכל המקומות שהייתי בהם, הם הכי קשים, הכי פחות מוערכים, הכי סזיפיים". איימו פעם על חייך? "כן, בפרשת רצח של משפחת פשע בחיפה. אבל לא הלכתי עם שומר ראש. היינו נשואים טריים, לא היו לי ילדים אז הייתי פחות לחוץ. חברים שלי שמאוימים כיום ויש להם ילדים – זה חתיכת אירוע. מלחיץ מאוד". מה צריך להציע לך כדי שתחזור לתפקיד משמעותי בשב"ס? "לא יודע, כשיציעו, אשקול. הניסיון שלי עשיר בגופי הביטחון וסליחה אם אני נשמע כמי שלוקה בחוסר צניעות. הלכתי שם, בתוך נבכי העשייה הביטחונית – אני מכיר את השטח הזה לפני ולפנים". ואם תחזור, מה הדבר הראשון שתעשה? "אבין מה התקציב שלי ואיפה אפשר לעשות ניצחונות קטנים בלי תקציבי ענק, לתת יותר מקום לאסירים ויותר שיקום, להיות נוקשה עם אורך נשימה איפה שצריך. צריך להביא כמה שיותר אסירים לשיקום, להפריד בין משפחות פשע כדי להוריד מכוחן, לתת כוח וגיבוי לשוטרים ולסוהרים". היה עד לא מזמן קצת בלגן שם. שוטרים שפגעו באזרחים, למשל. "יש חוסר הערכה כלפי שוטרים וסוהרים, כואב לי על כך. הם נמצאים בשטח ושומרים על האזרחים ומשתדלים בכלום שיש להם, לענות על מאות פניות – תאונות דרכים וסמים ואלימות במשפחה. הם עוזבים את הבית והמשפחה לשעות רבות, וחוטפים יריקות והכפשות נוראיות. אין מי שיחליף אותם, המשימות שלהם קדושות ולא מעריכים אותם מספיק". הפריבילגיות צומצמו במה הורעו תנאי הכליאה של האסירים הביטחוניים מאז החלה המלחמה? "הוצא הציוד העודף, צומצמו פריבילגיות של קנטינה, בישול בתאים וטיולים יומיים ארוכים בחצר, ויש עוד. עקרונית, איש מהם לא מצייץ על זה. הבכירים שבהם אמרו 'תעשו מה שאתם רוצים, אנחנו תוך כמה חודשים בבית', ויכול להיות שהם לא טועים. אם לא נצליח להוציא את החטופים שלנו מעזה בהכרעה צבאית, נצטרך להגיע לעסקאות". מה היתרון בהרעת התנאים? "אלה החלטות מדיניות. בעבר הטבנו איתם ממש כמו שאפשרנו לתושבים פלשתינים מהשטחים להיכנס לישראל על מנת לעבוד כאן. רצינו לקנות שקט וטעינו – חלק ממבצעי הטבח היו ׳אזרחים' שנכנסו באופן קבוע לעבוד בישראל. אז אם אין שקט, אין הטבות. נציבת השב"ס והנהגת הארגון עשו מהלך חד-כיווני יפה ונתנו להם להבין שלא יהיה מו"מ ולא תנאים מפליגים. סיימנו עם ההומאניות היתרה. אנחנו לא אונסים, לא מרעיבים ולא קוטעים איברים, אבל גם לא חייבים לתת להם תנאים של מלון חמישה כוכבים". איך השב"ס מתמודד כיום עם האסירים הביטחוניים? "הם מלאי מוטיבציה, מחזיקים את האסירים 'קצר' ועושים עבודה מצוינת - מפגינים עוצמה וכוח חסרי פשרות, גם עם הנוחבה", מסביר כהן. "אנחנו רוצים להגיע למידע והם באמת הביאו המון מודיעין. סיום ההפוגה, נפתח בתרועה רמה על יעדים חדשים שהם הביאו". נסכם במה שאיתו פתחנו - לאן ממשיכים מכאן? "אהבת חינם. אנחנו צריכים הרבה מזה ולהיות מאוחדים. יסלחו לי חברי מהתקשורת – ויש לי הרבה כאלה, אבל הרייטינג והכסף והשנאה, משרתים את שנה, ובמלחמה הזו, לא 25 האויב ואני כועס על חלקם. הייתי מנוי ל'הארץ' במשך יכולתי לשאת אותם יותר. זה עיתון שיודע לכתוב אבל הפעם, נאמרו דברים שחצו קווים אדומים. אמרתי למישהי בשירות לקוחות – 'הגזמתם', והיא אמרה – 'אתה צודק'. עכשיו הזמן שלנו להיות מגויסים למדינה ולזכור שאנחנו חזקים. נלחמנו על חיינו כשהיינו הרבה יותר חלשים וניצחנו, עברנו מכשולים לא פחות גדולים מזה וקמנו. היוהרה תחזור, דברים עוד יקרו, כי זו דרכו של האדם אבל אני מקווה, שלמדנו את השיעור לפחות לכמה עשורים. אחרי יום כיפור הגיעו למסקנה שהצבא צריך להיות מוכן גם ללא קשר למודיעין. עכשיו כולם כועסים על המודיעין, ומה עם שנה למלחמת כיפור כולם 50 הצבא? איפה היה הצבא? דווקא בשבת, בחג, במלאת היו צריכים להיות בעמדות ללא קשר לתחזיות מודיעיניות - ולא היו, אז חטפנו. אבל 0 אנחנו ננצח ונמשיך". בין שלל עיסוקיו, כתב כהן שני ספרי ילדים – "יער הממתקים" ו"המסיבה של הנמלה". כל אחד מהם, מאויר באופן ססגוני ושובה לב ובאמצעות כל אחד מהם, בחר להעביר בדרך מקורית, מסרים לילדים, על מידתיות, חברות, קבלת האחר וצמיחה אישית. "היה לי כיף גדול לכתוב אותם ואני מקבל עליהם המון תגובות מאנשים, זה מחמם לי את הלב". כהן כלוחם ימ"מ צעיר
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=