30 292 גליון | 2024 אפריל חשבת להיות פעם ראש השב"ס? "אני לא אומר לא על כלום, אבל בקונסטלציה של המדינה כיום – כנראה שלא אהיה. הייתי לטעמי קצין מצוין – אז כנראה שזה לא קשור למצוינות". ויש סיכוי לחזרה? "אני אף פעם לא סוגר דלתות ותמיד יש מבחינתי סיכוי להכל. בימים אלה אני מתרכז בתרומות, לומד ועובד ונהנה להיות בבית, להיות בעל ואבא". אלה דברים שלא הספקת לעשות בעבר? "לא. רק כדי לסבר את האוזן – כלא חרמון נמצא מרחק של שעה וחצי נסיעה מהבית. זה אומר לקום , ולצאת בחמש-שש 7- בחמש בבוקר כדי להיות שם ב משם ולנסוע שעתיים ברכב בפקקים. לא ישנתי מעולם בכלא, למעט תורנויות, והייתי מגיע הביתה גמור. היו סופי שבוע וחגים, אבל זה לא מספיק. וכמובן שאתה צמוד לטלפון כל הזמן. לא כל דבר הוא בריחה מכלא גלבוע, אבל גם אסיר במצב בריאותי רע הוא עילה לטלפן אלי בלילה". הלב אמר את דברו בימים כתיקונם, כאמור, היום שלו ורסטילי. הוא קם כשהוא מתעורר, "למרות שאני לא מצליח לקום פעמים בשבוע, ואז 4 ק"מ לפחות 8-10 מאוחר", רץ הוא מתפנה לסדרת המפגשים עם לקוחותיו. , בעת ששימש סגן מפקד כלא באר שבע, 2015 בינואר ק"מ בבוקר 10 , חש ברע. זה היה אחרי שרץ כהרגלו ויצא מבאר יעקב, שם התגורר אז עם משפחתו, לכלא הדרומי. הרופא שבדק אותו במרפאת הכלא, נבהל והודיע לו שהוא נמצא בעיצומו של התקף לב. ניידת טיפול נמרץ פינתה אותו לבית החולים סורוקה, והוא עבר צנתור ואושפז בטיפול נמרץ לב, תוך שהוא ממשיך לנהל את ענייני הכלא בטלפון, ומודיע לרופאים שאין להם מושג על מה הם מדברים ושכנראה מדובר בטעות. "אמרתי מה לי ולהתקפי לב?", הוא משחזר. "ביקשתי שלא יודיעו דבר לאתי, אשתי. היא היתה אז בחודש התשיעי להריונה ולא רציתי להדאיג אותה, אבל היא שמעה את הצפצופים של המכשירים בטלפון והבינה". גם זה היה חלק ממה ששינה אצלך את החשיבה לגבי העתיד? ימים אחרי האירוע הלבבי, נולדה 18 . "כנראה שכן ליבי, בתנו הרביעית, בת הזקונים שקראנו לה כך בגלל חשיבותו של הלב. וזה עושה לך משהו לחשוב מה היה קורה עם הילדים והמשפחה, אם לא הייתי יוצא מזה. גם חופשת המחלה הכפויה והחזרה לעבודה גרמו לי לחשוב. במהלך הזמן בבית היה לי שפע של פנאי לראות שיש עולם בחוץ ולכתוב שני ספרי ילדים וכשחזרתי, ההתנהלות מול הסוהרים היתה מורכבת, כי כשמפקד לא נמצא תקופת מה בשטח, זה עושה משהו למעמד שלו. אבל למדתי לקחת הכל בפרופורציות. בעיקר כשהרופאים אמרו לי שיש לי מזל שנשארתי בחיים". והיום? "אני רץ, עושה כושר, יוגה, פילטיס והליכות עם אתי, ומרגיש טוב מפעם". הלם תרבות 7 יריב כהן נולד בשכונת בת גלים בחיפה וכשהיה בן עברו הוריו להתגורר בקרית ביאליק, ובהמשך בקרית חיים. "הוריי גרים עד היום באותו בית. היתה לי ילדות טובה. הורים שעבדו קשה, מעמד פחות מבינוני. אני תמיד אומר לילדים שלי, שמה שהם מקבלים כיום, אני אפילו לא חלמתי לקבל. לא היתה יכולת ודברים שמקובלים כיום לא היו מקובלים אז. מסעדות וחו"ל ובגדים. גם היום יש משפחות שלא יכולות, אז חשוב שנהיה אסירי תודה". אבא שלו הוא בן למשפחה מרוקאית, שגדל בחיפה ונשלח בגיל צעיר מאד לישיבה בירושלים, בעל כורחו , הוא 75 ומסיבות כלכליות. "עד היום, כשהוא כבן עובד, עוזר לקשישים ומוגבלים, רץ ומתרוצץ כמו ילד קטן. הוא דוגמה לנחישות אדירה מבחינתי". אמא שלו צברית ממוצא הונגרי, בת למשפחה של ניצולי שואה. "עכשיו הזמן שלנו להיות מגויסים למדינה ולזכור שאנחנו חזקים. נלחמנו על חיינו כשהיינו הרבה יותר חלשים וניצחנו, עברנו מכשולים לא פחות גדולים מזה וקמנו. היוהרה תחזור, דברים עוד יקרו, כי זו דרכו של האדם אבל אני מקווה, שלמדנו את השיעור" את הילדות עשה במגרשי הכדורגל והסתמן ככוכב מקומי, "אבל לא היה אז מי שידחוף אותי קדימה והתקופה הסתיימה עם הגיוס לצבא". הוא התגייס ונשלח לגולני. "חטפתי הלם תרבות נוראי, שכלל מכות ובלגנים. עם הזמן נשארנו שליש, מובחרים, חברים, שעד היום שומרים על קשר". הוא יצא מהר מאוד לקורס קצינים, כיהן כמ"פ בלבנון ורגע לפני השחרור, קיבל אישור מיוחד ו"נחטף" על ידי הימ"מ לגיבוש, השתחרר כסגן והתגייס לשירות משמעותי וייחודי בימ"מ. , הגיע ליחידה מפקד שלא היה מקובל 27 כשהיה כבן על כהן. "הייתי ילד קטן שלא הבין את הפוליטיקה והדינמיקה בארגונים – שיעור לחיים - והתעצבנתי כשהגיע מישהו שלא היה ראוי בעיני בלשון המעטה. זה קרה לאחר פעילות מבצעית מסוימת שאני לא יכול להרחיב עליה. קמתי ואמרתי מה דעתי על זה, בנוכחות המפכ"ל, ולאחר מספר דקות בשיחה עם המפכ"ל קמנו ועזבנו כמה חבר'ה את השיחה והמפכ"ל נתן לו גיבוי. בהמשך לכך, אני ועוד מספר לוחמים ומפקדים, חלקם בכירים מאד היום במערכת הביטחון עזבנו/הועזבנו מהיחידה. כתבו על זה בעיתונים, היה רעש גדול. עברתי להיות חוקר במשטרת ישראל, התחלתי את הדרך מתחילתה, יצאתי לקורס קצינים, סיימתי כמצטיין ונשארתי בהדרכה, שם נהניתי מאוד מהעבודה וגם הכרתי את אתי". , וכיום הם הורים לארבעה: נויה, 2005- הם נישאו ב בכיתה יא', ליהי, בכיתה י' - כיתת נחשון, אורי ב-ח' ,2017 ושחקן כדורגל וליבי, הקטנה בת התשע. בשנת עברו לשוהם. עם אתי רעייתו וילדיהם. "זה עושה לך משהו לחשוב, מה היה קורה עם הילדים והמשפחה אם לא הייתי יוצא מזה"
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=