20 292 גליון | 2024 אפריל חילופי השלטון מהווים הזדמנות להסדיר קבורת שדה לנפטרי שוהם פתיחתו של בית העלמין ליד שוהם תתעכב בשנתיים ואולי יותר, ומשפחה שאין לה מספיק כסף ותושייה, נאלצת להסתפק בקבורת כוכים בירקונים. ככה עושים את המוות למשפחות האבלות קבורת הכוכים המעליבה שהתאפשרה למשפחותיהן של שתי בנות צעירות משוהם, שנפטרו בהפרש של יומיים, היוותה עבור רבים תזכורת לעוגמת הנפש המתווספת לצער הטבעי שחוות משפחות ביום אסונן. בשבוע הראשון לכהונתה של ראשת המועצה החדשה, אירעו כאן שתי טרגדיות. גיא רענן ), זכרן לברכה, 10 ) ויעלי אך ( 22( הותירו אחריהן משפחות שמשאלת ליבן היתה להביא אותן לקבורה ראויה ליד הבית. ברירת המחדל היא קבורה בקיר, במעין מגירות במבני רבי קומות בירקונים. המשפחות התחלחלו מהרעיון הזה. תחת להתכנס לתוך עצמן, ההורים נאלצו לחלות את פניהם של עסקנים הקשורים בבתי העלמין בסביבה הקרובה. בערלות לב השיבו את פניהם ריקם. בצר להן, פנו ההורים לדפנה רבינוביץ וזו ביקשה מראש העיר מודיעין שיעשה חסד עם האבלים. ביבס נתן את הסכמתו ושתיהן נטמנו אחת ליד השניה בקבורת שדה בבית העלמין של העיר השכנה. קבורה מבזה רוב תושבי שוהם צעירים מכדי להעסיק את עצמם במחשבה, מה יהיה אחרי לכתם. מי שהעניין כן טורד את מנוחתם, אלה גמלאי היישוב. אלפי אנשים שחלום הביעותים שלהם הוא להיטמן, הם ובני זוגם, בקבורת מגירה בירקונים. סיוט, לא פחות. כמה סיוט? הנה מקרה שמדגים את התחושות הקשות: בימים האחרונים התבטאה תושבת שהתאלמנה לא מכבר מבעלה. בלית ברירה היא נאלצה ללוות אותו בדרכו האחרונה לירקונים. מאז היא מתנהלת בתחושה שנתנה את ידה לחילול כבודו. מיד כשיוכשר בית העלמין בשוהם, היא מסבירה, תעביר את עצמותיו לקבורת שדה ביישוב. רק כך תמצא מרגוע לנשמתה המיוסרת. דרישות מופרזות המציאות לפיה תושבי שוהם נטמנים במבני ענק, אינה גזירת גורל והיא יכלה להיות אחרת לגמרי. כעובדה, ביישובי השפלה הסמוכים: מודיעין, אלעד, רמלה ולוד, כמו גם במושבי חבל מודיעין, בכולם הנפטרים מובאים למנוחות במרחב הפתוח בבית עלמין מקומי. כך היה נהוג גם בשוהם, כאשר נפטרי היישוב נטמנו בעבר בקבורת קרקע. ראש המועצה, גיל ליבנה, הגיע להסכמי 15 קבורה שסיפקו את הצרכים למשך שנים. בהתחלה במושב חדיד ובשנים שלאחר מכן בבית עריף. ואולם בשלהי כהונתו ובתחילת הקדנציה של פטיגרו, מכסת הקברים בבית עריף כבר נוצלה כמעט עד תום והמשא ומתן בין הצדדים לא עלה יפה. במועצה התנהלו בתחושה שנציגי בית עריף מזהים את המצוקה של שוהם ומנצלים אותה כדי לדרוש תמורה מופרזת. ועד תושבים חדש ומיליטננטי בבית עריף, חזר בו מהבנות שהושגו עם קודמו, והיה נכון לחדש את הסדר הקבורה, רק בתנאי שמועצת שוהם תעביר שטח נכבד הגובל בבית העלמין לתחום שיפוטו. מדובר בכשלושה דונם שנועדו להכשיר חלקת קבורה נוספת ושטחי שירות. בנוסף, המושב דרש גם תשלום בסך מיליון שקלים לצורך שיפוץ בית העלמין ותחזוקה שוטפת. יתכן שהמשא ומתן התפוצץ גם על רקע השקפת עולם אתאיסטית של ראשי שוהם, שלא תמיד הבינו את הטראומה שחוות משפחות הנפטרים המופנים לקבורת כוכים. כל אחד מהצדדים נותר בשלו והמשא ומתן לא הבשיל. התגובה הזועמת שמסרה המועצה לאחר קריסת המשא ומתן, מלמדת על הדם הרע: "בחודשים האחרונים נבחר במושב ועד חדש, שהאג'נדה העיקרית שלו היא לא לאפשר לתושבי שוהם להיקבר בבית העלמין של המושב", נמסר מהמועצה. בהתחלה ראשי המושב עוד נעתרו פה ושם לתחינות של המשפחות משוהם. בהמשך, כדי לחסוך מעצמם מבוכה אל מול הדמעות של האבלים, נקבע נוהל ולפיו, ללא חתימה של כלל חברי הוועד, לא יתאפשר לטמון במושב מתים משוהם. לא פעם משפחות מוכות צער הציעו לשלם סכומים בני שש ספרות תמורת חלקה ליקירן. כלום לא הועיל. גם בית העלמין חדיד, השייך למועצה האזורית, חסום בפני תושבים משוהם, למעט חללים בחלקה הצבאית. השירות החינמי של קבורת שדה, הניתן בכל עיר באזור, אינו מתאפשר לתושבי שוהם. אלה שמתעקשים, נדרשים לשלם עבור קבורת קרקע בערים שכנות עשרות אלפי שקלים. כמה בדיוק? תלוי בקשרים עם הרב ועסקנים שנוגעים בדבר. בלוד, רמלה, מודיעין ורחובות, אלף שקלים 25 התעריפים מתחילים מוצפונה. מנגד, באלעד לא מוכנים בכלל לטמון נפטרים שאינם חרדים או חרד"לים. בירור שנערך בימים האחרונים, עם מנהלת ההקמה של בית העלמין המטרופוליני ליד שוהם, מגלה כי נותר זמן לא מבוטל עד לסיום עבודות התשתית. כמו לפני שנתיים, גם היום מסבירים כי העבודות יימשכו עוד כשנתיים. בעבר העיכוב הוסבר בקורונה ועכשיו במחסור בעובדי שטחים, הנובע מהסגר הממושך. חלקה נוספת, הגובלת בבית העלמין 4,000 המטרופוליני, המיועדת לכנפטרים, שייכת למועצת שוהם. נכון להיום אין לה תב״ע מאושרת ואישור כזה עשוי להתעכב בשנים. קיצור דרך של המהלכים האלה כרוך בהרבה פוליטיקה. משרדי הדתות והפנים נתונים לשליטה של מפלגת ש"ס, והתקשרות של המועצה עם יועץ לבתי עלמין, ובמילים לא מכובסות, עסקן מקורב, עשויה לפתוח דלתות ולקדם הליכים. קבורה פיראטית ההיסטוריה של בתי עלמין בכל רחבי הארץ, מלמדת כי רבים מהם, בעיקר בקיבוצים ובמושבים, הוקמו באופן פיראטי, ללא היתר, ומתוך מצוקה של התושבים. היתר בניה רשמי ניתן במקרה הטוב בשלב מאוחר יותר. הראשון שנטמן במקום כזה, הוא שחונך באופן לא רשמי את בית העלמין. המצב הזה הוא כמעט בלתי הפיך, ועוד לא נמצא הפקיד שיעז להוציא בעצמו גופה מקברה. אחר כך זה כבר יותר פשוט. עם זאת, חשוב לציין כי קבורה ללא היתר היא בגדר עבירה פלילית. אל מול האלטרנטיבה המוצעת, לא בטוח שאף משפחה לא תיקח על עצמה את הסיכון. ראשת המועצה, שליוותה מאז שנבחרה כמה משפחות אבלות, מוצאת את עצמה ממוקדת בנושא. משאלת הלב שלה היא להגיע להבנה עם בית העלמין המטרופליני, כדי להקדים ולהפשיר כבר עכשיו שורת קברים אחת לטובת היישוב. על כך היא מתדיינת בימים אלה מול המנהלת של המקום. אם היא תצליח, יהיה בכך מעשה של חסד עם המשפחות האבלות אילן דואק בית העלמין בבית עריף
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=