כנראה. לא מזמן במסיבת רווקים, סיפרתי לראשונה דברים והם היו המומים. גם אחי שהתגורר אז עם חברה שלו – לא ידע. פעם נתקלנו ברחוב בשלוש לפנות בוקר ואמרתי לו שאני בבילוי, כשבעצם לא היה לי איפה לישון". אתה זוכר לילה אחד מייאש במיוחד, היו לך מחשבות אובדניות? "היה לילה שבו ישנתי בקטמון, בחנייה, קמתי בחמש בבוקר כשפתחו שם, בבהלה. ברחתי. גנבתי אוכל והלכתי לבית הספר. זה היה אחד הלילות שבהם הרגשתי הכי לבד בעולם. לא ידעתי אז שאשב פה היום, נשוי, מאושר, מנהל חדר כושר משלי. אבל לרגע לא חשבתי למות, היה בי תמיד ניצוץ אופטימי. התאמנתי במתח בתחנות אוטובוס, שיחקתי כדורסל, רצתי, עשיתי כושר בגינות". איזה תלמיד היית? "באופן מפתיע בהתאם לתנאים - לא רע. בגלל שהספורט היה המפלט, הייתי ספורטאי מצטיין, הכי טוב והכי תחרותי. בשלב מסוים השגתי מלגה ולימדתי טניס. כן, חזרתי למגרש שממנו הועפתי, והתחלתי להרוויח כסף שעזר לי לשרוד. הייתי כבר בשמינית, חייתי לסירוגין אצל אחותי שהגיעה לארץ ואצל אחי והחברה שלו, שזיהתה שאני צריך מקום לישון. היא הצילה לי את החיים – אצלם על הספה למדתי לבגרויות, והיא דרבנה אותי. רציתי להתקבל למכינה קדם צבאית ותוך כלום זמן הפכתי לתלמיד מצטיין, עם בגרות מלאה וטובה. התקבלתי למכינת פארן, בערבה, היה איפה לאכול ואיפה לישון. ומשם כבר ראיתי את האור". הטיפוס למעלה בשנת המכינה, הכיר את שחר, מי שהפכה לרעייתו. זה החל בנסיעה מאילת למרכז, אז התנהלה שיחה בין השניים, שבה גולל את חייו בפניה ושחר, תושבת שוהם, נדהמה מגודל הדיסוננס בין הסיפור הקשה לאיש מלא החיים שישב לצידה. מאותה נסיעה, נולדה חברות ואחרי כן אהבה גדולה שהובילה לפני כשנה לנישואים. "זיהיתי בו משהו עמוק ורגיש, זה הקסים אותי". לאחר שנת המכינה, שחר שירתה בחיל החינוך עם אוכלוסיות מיוחדות ורובי התקבל ליחידת דובדבן. "הייתי סוג של חייל בודד, לוחם מצוין, שרתתי תקופה בקבע וחסכתי כסף, ומשם כבר היה ברור לשנינו שעוברים לגור ביחד ומתחילים "אני חי את החיים בקצב 26 הרבה יותר מהיר מבני אחרים. באופן טבעי, מי שהחל לדאוג לעצמו בגיל צעיר, דברים כמו פתיחת עסק משלו או נישואים – יקרו אצלו גם הם, בגילאים צעירים יותר" "היה לילה שבו ישנתי בקטמון, בחנייה, קמתי בחמש בבוקר כשפתחו שם, בבהלה. ברחתי. גנבתי אוכל והלכתי לבית הספר. זה היה אחד הלילות שהרגשתי הכי לבד בעולם" להתקדם בחיים. שנינו היינו מכווני ספורט – אני ,WELLNESS ספורטאי הישגי והיא מגיעה מהצד של השל הבריאות הפיזית והרגשית". לאחר הצבא, למדו השניים קורסים שונים, כל אחד בתחומו והתגוררו בתל אביב. בהמשך, עברו לשוהם, ליחידת דיור, החלו לאמן ואז הגיעה הקורונה. "המשכנו לאמן, ברחוב, בפארק, בגינה של ההורים שלי. בחנייה", הם צוחקים. "היתה לנו קבוצת מתעמלים בגילאים שונים שאהבו את השיעורים וגם בני נוער הגיעו - התחלתי עם שניים-שלושה מתאמני כושר קרבי ומהר מאוד נהייתה קבוצה גדולה ומכובדת". שחר, איך קיבלו הוריך את רובי, עם "החבילה" שלו? "באהבה. ברגע שהכירו אותו, הם הבינו את הטיפוס שהוא, עם האופטימיות והטוב שבו ופשוט אימצו אותו. הוא הבן הרביעי של הוריי". רובי: "גם הוריו של חבר מהמכינה אימצו אותי, נתנו את הלב בשבילי. אלה היו קרני האור שלי, העולם שלח לי אותם כמו מתנה". , החלו לרקום את חלום הקמת חדר הכושר 22 סביב גיל שלהם, שכאמור, מציין את שנתו השלישית. איך בנוי חדר הכושר? "אולם מרווח ונעים עם גומיות, משקולות גוף, מתחים. נעשית בו הרבה עבודה של משקל גוף כנגד המכשירים, עבודה על גמישות. ויש חצר חיצונית לאימונים באוויר הפתוח". לא פחדתם להרים דבר כזה? "רובי לא פחד. הוא הרגיע את החששות שלי והאמנו בזה", אומרת שחר. רובי, מעביר אימון
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=