נפל עם העסקים שניהל. לא היה כסף, רק חובות. לבוא הביתה בצהרים לבית ריק מאוכל, מטונף, עם ריבים וצעקות ללא סוף בין ההורים, כולל משטרה שהגיעה הביתה לא פעם, כדי לעשות סדר - זה היה כאוס מוחלט". נקודת האור החשובה בכל הסיפור הזה היתה הספורט, שהחזיק את רובי ואחיו בשפיות מסוימת. "באופן מעניין, שני ההורים שלי היו ספורטאים מצטיינים בצעירותם – והספורט היה מושג חשוב מאוד בבית מגיל צעיר. אני זוכר איך אמא שלי התאמנה אתי בקפיצות צפרדע בסלון כשעוד בקושי הלכתי ואת אבא שלי מדרבן אותנו להתאמן. וכך, למרות המצב בבית, התגלגלנו אחי ואני לטניס - הוא הפך למצטיין בקרב בני הנוער, וניבאו לו עתיד מזהיר וגם אני, שהחזקתי , הייתי סוג של ילד מבטיח. הטניס 4 מחבט ביד מגיל נתן לנו אוויר לנשימה, מקום להתבטא בו ולהרגיש שיש מי שמעריך אותנו". טניס נחשב ספורט לעשירים. מאיפה היה לכך מימון? "ההורים לא שילמו, לא יודע איך זה התגלגל. אני חושב שאחי קיבל מלגות ואני דיי חייתי על זמן שאול". שנתיים לאחר שהוריו חזרו להתגורר יחד, החליטו הרשויות להרחיק את הילדים מהאם עקב ההזנחה. "עברנו להתגורר בדירה, אחי ואני ושתי אחיות, זוגתו של אבי ובתה. ההרגשה היתה שהוא יצר מחטף כיוון שאסור היה לאמא שלי אפילו לדעת איפה אנחנו מתגוררים". שם היה יותר טוב? "לא, פה ושם ישנו אצל הדודה, אצל הסבתא, אצל חברים, ברחוב. ההצלה היתה הטניס. אחי ואני היינו נהגנו להגיע מבית הספר היישר לטניס, אכלנו שם ונשארנו עד הערב, כי לא היה ממש בית להגיע אליו. נהגנו להביא אתנו דברים אלמנטריים שלא היו בבית. נייר טואלט מהשירותים של הטניס, אוכל. כשניתקו את המים והחשמל, סחבתי אפילו בקבוקי מים, כדי שיהיה במה להוריד את המים ונחשב לאחד 12 באסלה – וזה כשאני בן מחמישיית הטניסאים הטובים בארץ לגילאי הנוער. דיסוננס מטורף". לבד בעולם כך עברו כמה שנים, הילדים התבגרו, האח התגייס לצבא והאחיות גם הן, גדלו ועזבו לדירות משלהן ולחו"ל. "בשלב מסוים הסתבר לנו שאבא שלי הכניס את אחי לחובות כלכליים של למעלה ממיליון שקל. לא מכוונה רעה – הוא פשוט הסתבך וניסה לחלץ את עצמו ללא הצלחה. אחי שילם חובות שלא שלו, עד ."29 שמלאו לו היו פעמים שעלית רעב על מגרש הטניס? "כן. בטח. היו כאלה שזיהו את הסיטואציה ודאגו לנו שם. מאמן אחד נתן לי פעם שקית עם בגדים. עד שיום אחד אחד המנהלים ניגש אלי באמצע אימון ואמר – 'אתה לא יכול לשחק יותר', וככה, עזבתי בבת אחת. הוא קטע את החלום היחיד שהיה לי". המתאמנים גם בתחומים אחרים בחייהם האישיים, בביטחון העצמי שלהם, בהישגים גדולים יותר בקריירה". לישון בגנים ציבוריים רובי נולד בירושלים, למשפחה מורכבת שהיו בה עוני, הזנחה ואלימות. "לא אלימות פיזית, אבל מצב שבו אין אוכל במקרר, החשמל מנותק, אין כסף לכלום, הבית מוזנח ואין לך פינה להניח בה את הדברים שלך כולל את עצמך – זה גם סוג של אלימות", הוא מסביר. , התגורר עם אמו בשכונת רמת שרת. 4 עד שמלאו לו "הוריי התגרשו גירושים קשים ומכוערים, כשהייתי בן כמה חודשים. אני הילד הרביעי במשפחה – אבא שלי, שעלה מרוסיה, לקח את שלושת אחיי הגדולים ועבר , בגלל שלא היה 4 איתם לדירה אחרת וכשהייתי בן כסף - כולם חזרו להתגורר אתנו בדירה הקטנה, כולל בתו מקשר נוסף של אבי. הבית הקטן התמלא בבני משפחה שלא היה להם מקום מסודר בבית, וה'אין' והבלגן, רק התעצמו". במה עבדו הוריך? "אמא שלי – שלה ארבע בנות נוספות מנישואים קודמים ואין להן קשר אתה כיום - היתה מתורגמנית באוניברסיטה ועבדה באופן זמני בתרגום של מסמכים, מה שבקושי אפשר לה להשאיר את הראש מעל המים מבחינה כלכלית ואבא שלי היה עצמאי. תקופה מסוימת היה לו מועדון לילה והוא גם ניהל חנות וקבוצת הוקי ואחרי כן עסק בניירות ערך, אבל מה עשית אחרי שהעיפו אותך מהטניס? "כשהוא זרק אותי מהאימון - הוא זרק אותי לרחוב, בעצם. הסתובבתי ברחובות, ללא מעש. תקופה מסוימת היתה לחברים ולי זולה בפאתי שכונה בירושלים, חברים באו לשבת אתי שם ואחרי כן הלכו הביתה ואני נשארתי לישון שם, או בחניות, או בגנים". איך יכול להיות שאף אחד לא זיהה את העניין בבית הספר? ברווחה? הרי שם הכירו את הסיפור. "היו כמה מפגשים עם עובדת סוציאלית, אבל אף אחד לא עשה עם זה כלום. הורים של חבר שכנראה הבינו – עזרו לי קצת בעיקר עם תשלומים לבית הספר, או כדי שאצא לטיולים שנתיים. אבל לא מעבר לזה. אף אחד מהחברים שלי לא ממש ידע את האמת. הכחשתי את זה לאורך שנים. זה היה חלק מההישרדות שלי, שחר. תומכת באמהות בהריון ולאחר הלידה 14 288 גליון | 2023 יולי
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=