24 286 גליון | 2023 מאי עם הוריו ד"ר אלון ואמו, גילי ליבוביץ' בסיום ההצגה עם גילה אלמגור תמיד נמצא בכוננות ספיגה". ולקראת ההצגה הנוכחית לא חששת ששוב פעם אף אחד לא יגיע? מקומות וכל 60 "בכלל לא. האולם מכיל שקלים 80 הכרטיסים נמכרו מראש תמורת לכרטיס". אתה עובד? "עד לא מזמן עבדתי בעבודות שלא התאימו לי. עבדתי בסופר-פארם ובחברת היי-טק. אלה עבודות שגרתיות ואני אדם לא שגרתי". איך בעצם הגעת לתיאטרון? "ההורים רצו שאהיה סטודנט עם תואר. בכלל, הורים אשכנזים רוצים ילד רופא או אינג'נייר. לא אהבתי את זה והתעקשתי על לימודים בניסן נתיב". יש לך בת זוג? "ניסיתי עם שתיים וזה לא הצליח. הראשונה מסיבות שלה והשנייה התחמקה בהסבר שהיא עסוקה, שזה תירוץ די מטומטם. יש מעט אנשים בארץ, לאו דווקא שדכנים אלא קואצ'רים, שעוזרים ליצור קשרים וזוגיות לאנשים כמוני. בזמן הקרוב אני אצור קשר עם מישהו כזה, כדי שיעזור לי למצוא בת זוג". איפה תהיה בעוד כמה שנים? "אני רוצה להקים בשוהם סטודיו מקצועי למשחק, לבחורים ובחורות שרוצים להיות 25 עד 18 מגיל שחקנים. ילמדו בו משחק על במה ומול מצלמה, אימפרוביזציה, פיתוח קול ותנועה, הבעה גופנית, מחזאות, פנטומימה ותולדות התיאטרון. לטווח הקרוב, ההצגה שלי, שמתקיימת במסגרת פסטיבל תיאטרונטו, היא חד פעמית באורך של רבע שעה. אני מתכוון להרחיב אותה לאורך מלא של שעה – שעה 0 וחצי". סניף שוהם. אמא עבדה ארבעים שנה באל-על ופרשה. היום היא מלווה נשים ביציאה ממעגל הזנות וגם מרצה בנושאים של לוגותרפיה. אני מחלק את זמני בין מגורים עם ההורים למגורים ביחידת דיור שכורה ביישוב". גדלת בשוהם? "למדתי ביסודי ב'רבין' שהיה בית ספר טוב, ובחטיבת ביניים למדתי בראשון לציון. אהבתי להיות בספריה ולקרוא ספרי מחזור, מנהג שהמשכתי בתיכון עמל 'יוברט האמפרי', גם הוא בראשון. יצאנו מבית הספר הזה מחונכים, ממושמעים ומנומסים, ואני מודה על כך". היית בצבא? "עשיתי במשך שנתיים שירות לאומי כקריין בספרייה לעיוורים ולקויות ראייה. הקלטתי בקולי ספרי ילדים ונוער. הגעתי למקום הזה כי ידעתי שלא אוכל לשרת בצבא רגיל וחיפשתי לתרום במשהו. אני אוהב ספרים ולכן הלכתי לשרת בספרייה. הכרתי שם את גדעון הוד, את דליה מזור וגם את גדול הקריינים, דן קנר. ביוזמתי הוא גם הגיע לאירוע של המגמה לתיאטרון בתיכון שוהם". איזה ספרים הקלטת? "את 'תפוחי העלומים', אגדות עם מתורגמות לעברית. הקלטתי גם ספרים בהמשכים בכמה חלקים, שבסוף חיברו אותם בעריכה לאורך מלא. כשהשתחררתי משירות לאומי הלכתי לאודישן בסטודיו למשחק של ניסן נתיב, ולמדתי בו דברים שאני לוקח איתי עד היום". כמו למשל? "כמו שאם בן אדם רוצה להגיד משהו, שלא ידבר בצורה מונוטונית אלא שיגיד ויתכוון, כי אז ירגישו שהוא באמת מתכוון ומאמין לעצמו. למדתי בשלוש שנים האחרונות במסלול אלטרנטיבי. בשנה השלישית למדנו באנסמבל של הסטודיו, ובשנה השלישית העלינו הצגה המבוססת על ספר קהלת". הלבוש הזה, בחליפה שחורה ותיאטרלית של שלושה חלקים, מבליט מאד את הנוכחות שלך בכל מקום. "זה חלק מה'אני מאמין' שלי. אני לא נגרר אחרי המיינסטרים. אני הולך בדרך שלי, כולל חליפות, עניבה ושיער ארוך, שאותו אני מגדל מאז כיתה ה'. כשיש לי דעה נחרצת אני לא חושש להביע אותה, גם כשיש גם אנשים שלא אוהבים את זה. אני מסתובב בחליפה ועניבה מאז גיל למרות שההורים וקרובים לא אהבו 18 את זה וגם הזהירו אותי שאף אחד לא יסתובב איתי, כי אני נראה כמו חייזר. אולי הלבוש האנגלי נובע מזה שאני מקדש את התרבות האירופאית. אילו יכולתי, הייתי רוצה לחיות בלונדון של , בתקופת ה'ביטלס'". 60- שנות ה ולא מפריע לך שזה נראה קצת משונה? "אמן לא צריך להיות העתק של עוד מישהו ועוד מישהו. אני מעדיף את האמת שלי, גם אם היא כואבת". קשה לך בחיים? "לפני שמונה שנים קיימתי אירוע חברתי בבית ההורים. היו הרבה מוזמנים אבל אף אחד מהם לא הגיע. פרט לשניים, איש מהם לא חשב שהוא צריך להתנצל. הם פגעו בי, אבל גם לי יש חלק בזה. היו דברים שהיו צריכים להדליק אצלי נורה אדומה והתעלמתי מהם, כי רציתי להאמין שאומרים לי את האמת. בגלל החוויה הזו ואחרות, קשה לי לסמוך על מה שאומרים לי ואני ״ההבנה שאני אוטיסט הייתה בשבילי כמו פצצה שנפלה מהשמיים״
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=