קרן רוזנטל, צעירה עדינה ומופנמת, מספרת ומטפחת כלבים עם צרכים מיוחדים וגורמת להם להרגישפחות מאוימים בזכות האהבה ׀ שהיא מרעיפה עליהם וסבלנותה הרבה את תחום הצרכים המיוחדים היא מכירה היטב בעקבות התמודדותה עם דכאון "מי שמתמודד עם פחדים – יודע ׀ ואובדנות מה עובר אפילו על בעלי חיים ויכול להגיש להם 'עזרה נפשית' מהמקום כי נקי", היא מסבירה בגילוי לב קרן רוזנטל. "לא היה לי עם מי לדבר על המצוקה שלי ובמקום להבין אותי, סומנתי כילדה בעייתית" מעט מאוד כלבים אוהבים להסתפר. רובם נכנסים לפחד של ממש, סתם כך כי אין בהם חיבה לעולם הטיפוח וחלקם, לא אוהבים "להיחשף" או סוחבים איתם טראומות שונות, הכוללות פגיעה, הזנחה, נטישה וכדומה – שלא ממש מסייעות להרגעה הכללית. קרן רוזנטל מכירה היטב את התופעות הללו, של כלבים שמייללים מלחץ, כשהם מגיעים למספרה הצנועה שלה בכפר טרומן. כבר מספר שנים שהיא מטפלת בכלבים שחוששים ובכאלה עם "צרכים מיוחדים" הסובלים מרגישות יתר ומבעיות התנהגות שונות. אין לה מטה קסמים למעט לב גדול וסבלנות גדולה. ביד רכה היא מלטפת אותם, גדולים כקטנים, מדברת איתם, מרגיעה, משתדלת לעשות הכל לאט ובזהירות, כדי שלא יחששו ובדרך כלל, זה עובד. רובם נרגעים תחת הטיפול שלה ומאפשרים לה לחפוף, לספר ואף לגזוז ציפורניים – דבר שהם סולדים ממנו בעיקר. בסופו של דבר, זה לא שהם הופכים "פריקים" של טיפוח אבל אפשר להוציא אותם מהמספרה, כשהם גזוזים, מריחים היטב, נקיים ומסודרים למשעי. בסך הכל, יודעת מה עובר על הכלבים ומעניקה להם חמלה גדולה. 26 קרן, בת בגילה הצעיר, הספיקה לעבור לא מעט התמודדויות וקשיים רגשיים, להישבר, לאסוף את עצמה, להיות מספיק מודעת לעצמה על מנת לטפל בבעיות ובעיקר, להמשיך הלאה, בנחישות שלא מאפיינת את בני גילה. ילדה בעייתית קרן רוזנטל נולדה באנגליה ועלתה עםהוריה ושתי אחיותיהארצה, כשהיתה כבת . ההורים, שהתיישבו בבית שמש, עלו מטעמי ציונות וזמן קצר לאחר שהגיעו 8 לארץ, התגרשו. אביה שומר על אורח חיים דתי ואמה מסורתית. שניהם חיים ביישוב בשכונות נפרדות. איך את מסתדרת עם המגורים שם? "אני לא מתגוררת עם הוריי. אבי נשאר לגור שם ואמא שלי תעבור משם בשלב כלשהו. פעם היו שם הרבה דוברי אנגלית והשכונה שגרנו בה היתה דתית אבל לא פנאטית. היום, יש בשכונה בעיקר חרדים ולא פעם יש שם התנגשויות בין חרדים קיצוניים לבין דתיים שהם יותר 'לייט'". הרגשת את הקיצוניות מתגברת? "כן, אבל לא כל הזמן. כשעברתי בשכונות המאוד חרדיות, היו פעמים שירקו עלי ועל החברות שלי, כי הלכנו בשרוול לא מספיק ארוך לטעמם. לא חוויתי אלימות של ממש אבל ההרגשה היתה לא נעימה". העלייה לארץ עם כל קשיי הקליטה הכרוכים בה וגירושי ההורים, גבו מהילדה מחיר. "הייתי ילדה ללא בעיות רגשיות ואחרי העלייה, השפה הזרה, 8- בת ה המדינה השונה והמתחים בבית, הפחידו אותי. אבי נישא שוב ונולד לו ילד ואנחנו, האחיות, לא היינו קרובות אז. לא היה לי למי לפנות ועם מי לדבר על הפחדים, על המצוקה שלי. הייתי מפריעה לילדים בכיתה והלכתי מכות עם מי שיכולתי להתמודד מולו. בכיתה ה' הכניסו אותי לכיתת חינוך מיוחד וסומנתי כילדה בעייתית". וכך היית? "אני לא חושבת. לא הייתי טיפוס בעייתי אבל הרגשתי שמשהו בי שונה משאר הילדים. כעסתי על כלהעולם, לא ידעתי לבטאאתהלחציםשלי ובעצמי לאהבנתי למה אני מתנהגת כך. במקום להבין אותי נתנו לי ריטלין במינון גבוה, שגרם לי להקאות ולהתייבשות תמידית, מה שהביא בסופו של דבר ליצירת אבנים בכליות ."12 שהוצאו בניתוח כשהייתי בת אף אחד לא דיבר אתך? בבית? בבית הספר? פסיכולוג? יועצת? "נפגשתי עם יועצת בבית הספר אבל הטיפול שלה לא היה רציני. ההורים שלי היו עסוקים בלשקם את עצמם, אחותי הגדולה חזרה לאנגליה ועם האחות הקטנה היחסים שלי טובים רק בשנים האחרונות. הייתי כבר נערה צעירה ודברים לא השתנו – היה לי קשה, גם בגלל גיל ההתבגרות וגם בגלל הרקע שלי. אז החלו שרון חן הלוחשת לכלבים
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=