שהם פלוס - גיליון 283

25 283 גליון | 2023 ינואר לדבר, איפה ללחוץ, איפה להרפות". הוא עבד לאורך תקופה עם שותף ובשנים האחרונות הוא עובד בגפו. יש לו חברה שעוסקת בניהול משברים מסוגים שונים, אישיים ועסקיים. בהתאם לסוג התיק, הוא בוחר לעצמו נבחרת מומחים ואיתם יוצא לדרך. אחד מאלה הוא חברו הטוב, יריב כהן, לשעבר בכיר בשב"ס, ששרעף סומך על ניסיונו הרב בניהול ומתייעץ בו בכל תהליך. מחזיר את הכבוד חלק מהתיקים שבהם הוא מטפל בשנים האחרונות, עוסקים כאמור, בלשון הרע ובפגיעה בפרטיות ומעורבים בהם אנשי תקשורת שונים וסלבריטאים מוכרים. "בעידן הרשתות החברתיות נהיה טרנד כזה, להשתמש בתמונות של אנשים מוכרים באמצעי פרסום שונים ולמשוך קהל באמצעותם. וזה כמובן אסור. כך למשל, השתמשה חברה בתמונתם של העיתונאים אוהד חמו או עמליה דואק. במקרה אחר שטיפלתי בו, העליב טוקבקיסט את העיתונאי גיא פלג וקרא לו 'דמבו', כשהוא מכוון לאוזניו. הלכתי לראות את הסרט 'דמבו' בקולנוע והסקתי שהשימוש בשם נעשה מתוך לעג לאוזניים הגדולות. הצלחתי לשכנע את הצד השני שזה ביטוי מעליב וזכינו בתביעה. הטוקבקיסט שילם קנס והחזרנו לגיא את הכבוד שהגיע לו". למה זה קורה? "אני לא חושב שהשימוש בתמונות של מפורסמים נעשה בכוונה רעה, אלא מחוסר ידיעה. לגבי העלבה של אנשים – זה כבר חמור יותר וקורה כי בימינו, כשכמות ערוצי הביטוי בלתי סופית ואפשר להסתתר מאחורי המסך, היד קלה מאוד על המקלדת. אני באמת לא מצליח להבין איך אנשים מרשים לעצמם להשתלח כך באחרים. מאיפה התעוזה. על העיתונאי אור הלר כתבו שהוא נאצי. הוא היה נסער מאוד ואמר לי – 'סבתא שלי ניצולת שואה, ובכל פעם שראתה את זה, התקשרה אלי בתחושה קשה'". וזה נותן יותר דרייב לנצח? "בהחלט. חשוב לי להחזיר אתהכבוד לאדםשנפגע וגם לחנך קצת אנשים. אדם שהפסיד במשפט אולי ילמד להבא לא לקלל. והאמת שגם קשה לי להפסיד. כזה אני. יש לי הפרעה טורדנית עד שאני מסיים את התיק. שנה אני מתרגל – לזכור את התיק 20 היום, אחרי רק כשאני מגיע לבית המשפט או כשהלקוח מולי. פעם הייתי חולם על זה, מתקלח עם זה. הראש עובד וכל הזמן קופצים לי רעיונות. זה מספר הסיפורים שהזכרנו – אני משתדל לספר סיפור". ומי שמספר סיפור טוב יותר – זוכה? יש ביקורת על כך, שלעיתים עבריינים יוצאים לחופשי בגלל שעורך הדין שלם מפולפל יותר. האמנם? "זה לא מדויק. בית המשפט הוא כלי יעיל לפתרון סכסוכים. אני מוצא שהשופטים בקיאים מאוד בחומר שלפניהם אבל הם חייבים להתקדם ולסגור את התיק, כי מדי יום נמצאים על שולחנם עשרות תיקים שחייבים לסגור אותם, אז לא לכל תיק הם יכולים להיכנס. כשיש מומנטום לסגירת תיק – הולכים על זה ואם אתה מזהה כעו"ד, שיש שם צד שני עם פחות תקציב או שהוא לחוץ לסיים – אתה יכול להשיג יותר במסגרת פסק הדין". אז מה מוביל אותך? צדק או הרצון לנצח? "בשנים הראשונות לא יכולתי לבחור והבטן כאבה לי. היום אני בוחר תיקים שאני מאמין בהם, ואז אני מחפש צדק אבל גם הסיכוי שאנצח, גדול יותר. יותר קל לעבוד איתם. אני לא מחפש להיכנס בצד השני. להפך. אמא שלי לימדה אותי שאם אני רוצה לסיים משבר – אני חייב להרגיש איך הצד השני מרגיש ואז הדברים נראים אחרת", הוא מסביר. "לפעמים אני רואה איך הצדדים כועסים ובכוונה מושך את הזמן. ברוב הפעמים אחרי כמה ימים, הכעסים נרגעים ולפעמים אנשים אפילו לא מבינים על מה רבו. וגם אם זכינו מול הצד השני – לא יקרה כלום אם הצד השני תשלומים ולא יקרה דבר 30- ישלם את הקנס שלו ב אם ילחצו ידיים. כך אני מלמד אותם וגם את עצמי, צניעות מהי", הוא מסביר. "אבא שלי היה איש חכם. כשהתייעצתי אתו על סכסוך אמר – 'תגיד לצדדיםשלא שנה'. 100 שנה, ואין לנו זמן לריב 1,000- באנו לכאן ל אצלי רוב התיקים נסגרים תוך חודש עד שנה'. בדיוק בגלל זה". אנשים אומרים לך אחרי סגירת תיק ששינית להם את הגישה? "יש אנשים שאומרים לי ששיניתי להם את החיים". אבא גנוב כשהיה קטן קרא ספרי פסיכולוגיה והגות, כמו אלה של אושו, של אדלר. זה, הוא אומר, לימד אותו ששיגעון אינו עניין של איכות אלא של כמות. "אם יש משהו שאני מאוד משתדל לעשות הוא לשלב גם זמן פנוי בעבודה שלי ולא לפספס דברים שאני אוהב כמו המשפחה, תחביבים. עשיתי קורס בישול, קורס יין, אפילו 'קורס בניסים' עשיתי. שאלתי פעם קולגה, מה שלום הילדים והוא ענה לי 'אני זוכר את הילדה שלי מהלידה ומהחתונה'. ואצלי זהלאככה. אני משמעותי מאוד בחיי הילדים שלי. מטייל איתם, הולך איתם לחוגים. אני מבין כמה זה חשוב". זו אחת סיבות שהוא ויתר על ימי משרד בתל אביב וחלק גדול מהעבודה הוא עושה טלפונית או דרך נייד, כשהוא יושב על קפה במרכז המסחרי בשוהם. לאורך כעשור התנדב בעמותת "שיעור אחר" שם נחשף לנערות קצה ותרם כמו רבים מחבריו, ייעוץ, העצמה ותובנות. שתי עמותות נוספות, הואמייצג ללאתמורה כספית. "זו פרופורציה אדירה לחיים שלי. מי שיגיע לשם לא יאמין לאילו דברים הילדים האלה נחשפו". איך זה לטפל בסלבריטאים? "כמו כל תיק אחר. גם להם כואב מאוד כשמעליבים אותם. מתחת למעטפת הזוהר הם אנשים כמוני כמוך. אלף שקל על פוסט פוגעני שפרסם, 50 אם מישהו ישלם אנשים ילמדו להזהר גם בכבודם". לאחרונה טיפלת בעניין שקשור באביבית בר זוהר, שגרושתו של בן זוגה תבעה אותה על שחשפה את ילדיהם של בני הזוג – וניצחתם במשפט. גם זה נגע לליבך? "כן, בהחלט. לא הגיע לה שיתבעו אותה על כך. אביבית נתפסת אולי כחלשה אבל היא אשה מאוד חזקה, אשת עסקים, והיא אשה טובה, מפרגנת. כל חטאה היה שהיא החליטה לעשות ניתוחים פלסטיים ובגלל הפרסום שלה, אנשים הפכו אותה לשק חבטות. ניהלתי עבורה כמה תביעות ואנשים שילמו אבל חשוב מכך – הם הצטערו והתנצלו". ויש לך חברים מהברנז'ה? "כן, אבל זה לא מרשים אותי ולא מקצר תורים בסופר", הוא צוחק. "יותר חשוב להיות חבר של אנשים, לחמול ולהיות הגון כלפי אחרים". אגב, סיפרת על קורס הניסים - מה הדבר החשוב ביותר שלמדת בקורס? "שאין טוב ורע ושדווקא דבר שנראה רע ממש, יכול להתברר בסופו של דבר כדבר הכי טוב שקרה לנו, 0 שמשנה לנו את החיים מקצה לקצה". "באחד המקרים, העליב טוקבקיסט את העיתונאי גיא פלג וקרא לו 'דמבו'. הלכתי לראות את הסרט בקולנוע והסקתי שהשימוש בשם נעשה מתוך לעג לאוזניים הגדולות. הצלחתי לשכנע את הצד השני שזה ביטוי מעליב וזכינו בתביעה" "ידם של אנשים כיום, קלה מאוד על המקלדת. אני לא מבין מאיפה התעוזה, להשתלח כך באחרים"

RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=