עוז זכריה, אחד מ-103  פצועים בני היישוב, נפצע מטיל של החיזבאללה בלבנון. בזכות התושייה של חבריו הוא נמצא יחד אתנו . ניתוח עם טובי המומחים הציל את ידו מקטיעה, אך המאבק עד להחלמה רחוק מסיום. השבוע הוא ידליק נרות בחנוכיה המרכזית בשוהם

oz

מאת: חומי בראון

בחג החנוכה נוהגים לספר על מעשי ניסים שונים וגם על גבורה ועוז. ואכן בסיפור פציעתו של החייל רס"ר[מי"ל] עוז זכריה משוהם משולבים מעשי ניסים ועוז שכשמו, כן הוא.

עוז בן 35, עובד כמנהל תחום תשתיות בחברה הכלכלית אור יהודה, מזה עשור שנים נשוי ללידר, 33, עובדת ביקבי כרמל כמתאמת אשראי. לזוג המתגורר בשוהם יש שלושה ילדים: בארי (8), נוהר (5) ונאיה (3). נכון להיום הוא מאושפז במחלקה האורתופדית במרכז הרפואי "שיבא". בימים אלה הוא נערך לניתוח נוסף שאמור לאפשר לו להתחיל סוף סוף בתהליך שיקום.

בסדיר שירת במשמר הגבול ומאז ה-7 לאוקטובר גויס כבר שלוש פעמים בצו 8. במקצועו הצבאי הוא מפעיל צמ"ה [ציוד מכני הנדסי] ועובד על באגר, כלי הנדסי קשוח במיוחד. עוז מסביר כי "ה-D 9 משמש לפריצה והריסת מבנים, בעוד שבאגר בא בעקבותיו ומבצע חישוף של השטח. בתחילת המלחמה הוא פעל לצד הכוחות הלוחמים בעזה. בחודשים האחרונים היחידה שלו משרתת בלבנון. הוא נמנה עם האחרונים מבני היישוב שנפצעו במלחמה  ומהבודדים שעוד מאושפזים בימים אלה בבתי חולים.

---------------------------------------------

"החילוץ התבצע תחת אש והתאפשר בזכות מקצוענות של צנחנים שהיו אתנו. הם יצרו מיסוך של אש ועשן שהקשו על המחבלים לראות מה קורה ולפגוע בנו"

--------------------------------------------

עוז, תאר את נסיבות פציעתך?

"היחידה נקראה לחישוף הקרקע בכפר חולא בדרום לבנון", מספר עוז. "הפעילות החלה בשעות הבוקר המוקדמות, כאשר בשעות הצהריים מפעילי הציוד עשו הפסקת אוכל לצד הכלים שלנו. במהלך הארוחה החלה הרעשה של החיזבאללה מה שאילץ את כולם להזדחל כדי למצוא מחסה מתחת לכלים שלנו. מיד בתום ההפגזה, עלו כולם לכלים להמשך הפעילות ואז מספר עוז "הרגשתי 'בום' אדיר. הרגשתי שיד ימין רועדת ותלויה על בלימה. בקושי מחוברת. רק משהו כמו גיד עדיין קשר אותה לגוף. הבנתי שחטפתי פגיעה ישירה לבאגר ושאני חייב לרדת מהכלי לפני שיגיע טיל נוסף. ביד השנייה. הצלחתי להפעיל את בלם היד. פתחתי את הדלת והתגלגלתי החוצה. נשכבתי על הבטן לצד הבאגר וביד שמאל לחצתי על מכשיר הקשר כדי להודיע שנפצעתי".

 שמע ישראל

"לא הייתה שום תגובה. תוך כדי שאני שוכב פצוע, בדקתי את עצמי. ראיתי שיש לי שתי רגליים ושאחת הידיים כמעט נתלשה ואני מאבד דם". עוז המשיך לקרוא בקשר ובליבו החל לומר את תפילת שמע ישראל. "לפתע הגיע מפעיל באגר אחר שאינו חובש. הוא התחיל לקרוע מעלי את הבגדים ולהשתמש בהם כחוסמי עורקים. בהתחלה זה לא הצליח והדימום המשיך, אבל עם עזרה של חייל נוסף הם הצליחו ליצור חוסם עורקים והקילוח פסק". החיילים שטיפלו בעוז הרחיקו אותו מהכלי שכבר החל לעלות באש. הם הובילו אותו לנקודה סמוכה שבה חברו לרכב שטח מסוג 'האמר' שהוסב לאמבולנס. החילוץ התבצע תחת אש והתאפשר בזכות מקצוענות של צנחנים שהיו אתנו. הם יצרו מיסוך של אש ועשן שהקשו על המחבלים לראות מה קורה ולפגוע בנו. הנסיעה על ההאמר", אומר עוז "הייתה סיוט של החיים. הדרך הייתה מסולעת וכל קפיצה בדרך הייתה מלווה בכאבים מהגיהינום, למרות משככי הכאבים שהרופא נתן לי". השיירה חצתה לשטח ישראל ומשם הוא הועלה למסוק של יחידה 669 והוטס לבית החולים רמב"ם.

בהגיעו לרמב"ם עוז הובהל לחדר ניתוח פרוצדורה שנמשכה שמונה שעות מלאות. היה זה ניתוח מורכב ונטלו בו חלק רופאים מדיסציפלינות שונות, בין מומחים לכלי דם, איחוי עצמות, גידים, עור ופלסטיקה. כולם התאגדו במאבק משותף להצלת חייו של עוז ובמאבק על היד כדי להימנע מקטיעה.

במקביל, גורמי הצבא איתרו את רעייתו כדי להודיע לה על מצבו.

לידר, היכן את מקבלת את ההודעה?

"היינו כל המשפחה אצל אמי בשוהם. לא יצא לנו לדבר בטלפון באותו יום, אבל שלחתי לו ווטסאפ בארבע וחצי אחר הצהריים כדי לשאול לשלומו. בדיוק בזמן הזה התקשרה אלי קצינת הנפגעים ועדכנה שעוז פצוע ביד במצב בינוני."

"העולם שלי השתנה ברגע. התארגנו ותוך מספר דקות יצאנו לדרך, כשאת הילדים השארתי אצל אמי להשגחה", אומרת לידר. "הדרך לבית החולים נראתה לי כמו נצח. במצב של חוסר ידיעה וחוסר וודאות, כל דקה הופכת לסיוט. לא באמת ידעתי אם אמרו לי את האמת על מצבו. עברו לי סרטים בראש. מאד פחדתי מהרגע שבו אגיע לבית החולים". קצינת הנפגעים קיבלה אותם בפתח בית החולים והובילה את המשפחה למתחם ההמתנה מחוץ לחדרי הניתוח. "הסבירו לי שהרופאים עושים הכל כדי להימנע מקטיעה", אומרת לידר. "רופאים נכנסו ויצאו ואנחנו קפצנו על כל אחד שיצא מחדר הניתוח כדי לדלות מידע. אף אחד מהם לא יכול היה להבטיח לנו שיצליחו, אבל מה שעודד היה שרופאים שסיימו את חלקם בניתוח יצאו החוצה, כל אחד בתורו אישר לנו שהחלק שלו הסתיים בהצלחה. אחד דיבר על כלי הדם, השני על הגידים, רופא אחר דיבר על איחוי מוצלח של העצמות וכך הלאה. אני אף פעם לא נתתי את הדעת לכך שיד של בן אדם זה דבר כל כך מורכב. אחרי המון זמן הניתוח הסתיים עם בשורה טובה" .

אני מצטער

"אחרי שלב ההתאוששות התאפשר לי סוף סוף לראות את עוז מתעורר. המילים הראשונות שהוא אמר לי כשהשפעת חומרי ההרדמה החלה לפוג היו - אני מצטער!! " מספרת לידר בהתרגשות.

עוז שמקשיב לסיפורה של לידר אשתו מוסיף בחיוך, "מזל ששמעתי בקולה. כמה ימים קודם לכן חגגנו יום נישואים ולידר ביקשה שאשמור על עצמי ולא אחפף בהוראות הביטחון. אני באמת לקחתי את ההבטחה הזו ברצינות ויצאתי לפעילות כשאני לבוש שכפ"ץ וחובש קסדה מתאימה. בטוח שזה הגן עלי מפגיעה יותר קשה. טיל מסוג לאמאס נחשב לקטלני והיה לי נס גלוי שחיי ניצלו " .

איך סיפרתם את האירוע לילדים?

"העברת המידע אודות הפציעה של אבא והתמודדות עם המצוקה של הילדים, אכן דרשה מיומנות מיוחדת. קיבלנו סיוע ממועצת שוהם שהצמידה לנו פסיכולוגית ילדים. היא נתנה לנו כלים להעברת המסר ולהתמודדות איתם. סיפרנו שאבא נפצע וקיבל מכה ביד ושהולכים לרופא". ואכן כעבור כמה ימים הילדים הגיעו לבקר אותו ברמב"ם ביום הולדתו עם עוגת יום הולדת, שירים חיבוקים ונשיקות."

בעניין הילדים מוסיף עוז, "לאחרונה קבלתי חופשה מבית החולים לשבת והגעתי באופן אישי להפתיע את הילדים בגנים ובית הספר. כשהגעתי לכיתה ג' של הבן, לא היה מאושר ממנו. הוא התגאה בפני החברים שאבא שלו גיבור" .

תוכניות להמשך? 

עוז מציין כי הוא מצוי בקשר הדוק עם חבריו שממשיכים לבקרו ולוודא כי תהליך החלמתו מתקדם, "כולל אלו שטיפלו בי בזמן שנפצעתי" מדגיש עוז.

כמו כן השיח של בני הזוג על "טיול לחו"ל של כל המשפחה. אולי לתאילנד? "והכי חשוב", מציין עוז, "לחזור לשגרה" .

 

 

 

 

 

 

may