כפליטה שברחה מקובה, היא התפרנסה בעבודות ניקיון במושבי האזור. בזכות האהבה דוריינס מרטינז היא היום רופאת משפחה ומנהלת קופת חולים כללית בשוהם. סיפור סינדרלה

doriantes 2

 

היא בת יחידה שגדלה בבית קובני ממוצע, רחוק שפע כלכלי, אבל עם הרבה שמחת חיים, תכונה שאגב מסמלת את העם הקובני. אימה עבדה כפקידה ואביה, רואה חשבון במקצועו, שימש כטבח. הייתה למרטינז שאיפה למצוינות ולהצלחה, ואכן היא הצטיינה בתיכון במתמטיקה, פיזיקה ובשחמט ואף דורגה בתחרויות שונות במקומות הגבוהים. הוריה עודדו אותה להצליח כדי שלא תחווה עוני. הם עצמם גרים עד היום בקובה.

 "תמיד רציתי לעסוק בתחום של עזרה לזולת, סיוע ונתינה", אומרת מרטינז, "לכן היה לי ברור שאלך לכיוון של רפואה". היא החלה בלימודי הרפואה בעיר הולדתה ואת הסטאז' עשתה בכפר סמוך ובבית חולים מקומי קטן. בשנה האחרונה ללימודיה ליוותה בעבודה בקהילה.

איך פגשת את אריה?

"במסגרת ביקורי בית אצל חולים בעיר, הגעתי לאחת המשפחות בה התארח תייר ישראלי שהתגורר בשכירות לתקופה קצרה. הייתי בת 22 ואריה שהיה מבוגר ממני ב-19 שנה, הזמין אותי לצאת אתו. בטלוויזיה המקומית לא סיקרו את ישראל באהדה, ובנוסף גם הגיל המתקדם שלו הרתיע אותי. אבל הוא לא ויתר. הזמין אותי, ובחכמתו הזמין גם את הורי ואת המשפחה המארחת לארוחה במסעדה. כך למעשה נוצר מצב שבו לא יכולתי לסרב. הוא המשיך לחזר ולא הרפה עד שהקרח בינינו נשבר", מסכמת מרטינז.

הבריחה

הקשר עם אריה נמשך שנתיים. כמחזר עקשן הוא נהג לכלות את כספו בטיסות הלוך ושוב לקובה לעיתים תכופות. מנגד, דווקא העובדה שלמדה רפואה על חשבון המשטר הקומוניסטי הייתה בעוכריה ומנעה ממנה לקבל את הדרכון המיוחל. הפרקטיקה הזו נהוגה כדי להבטיח את ההחזר של ההשקעה של המשטר בלימודים במקצועות מבוקשים. עם הזמן השניים הבינו כי כדי למסד את הקשר ביניהם, יהיה צורך לעזוב את המדינה.

חבר משפחה אחר כבר נמלט קודם לכן לארצות הברית ומרטינז החליטה ללכת בעקבותיו. המבריחים נקבו בתעריף של עשרת אלפים דולר, סכום אסטרונומי במדינה שבה שכר של רופאה עמד על עשרים דולרים לחודש. כך, לא נותר לאריה אלא לממן את עיקר הוצאות הבריחה.

"זה בכלל לא היה פשוט. המבריחים שפעלו בעזרת סימנים והכוונות ברמזים, חיכו לי ולעוד כמה אנשים עם סירה באישון לילה". הסירה שטה בג'ונגלים סבוכים ללא צידה, כשמרטינז מצוידת רק בתרמיל גב קטן, ספר תנ"ך, חמישים דולרים במזומן ומספר טלפון של קרוב המתגורר בארצות הברית. היא קיוותה להגיע לחוף מבטחים של פלורידה תוך שעות ספורות, אך מצאה עצמה במסע ימי ארוך ומסוכן, במשך ארבעה ימים כשהיא אחוזת אימה ללא מזון ושתייה, עם מעט דלק. כמה מאות מטרים מקו החוף של מיאמי היא נאלצה לרדת למים כדי שהמבריחים לא ייתפסו על ידי משטרת החופים. "זה, כשאני אפילו לא יודעת לשחות", מוסיפה מרטינז, "לבשתי חגורת הצלה כדי שלא לטבוע, ובכוחותיי האחרונים שחיתי איכשהו לחוף".

dorintes 1

מרטינז עם התאומים אנאל ונתנאל

והמשפחה שלך היתה מעודכנת?

"שום דבר. רק ברגע האחרון שיתפתי את אמא שלי בתוכניות. כשעלינו לחוף הלכנו המון ברגל לפארק בדרום פלורידה, עד שפגשנו באנשי משטרה. השוטרים העבירו אותנו למעין כלא שבו חקרו אותנו. עברנו בדיקות רפואיות וקיבלנו זריקות חיסון. על פי החוק האמריקאי באותה עת, אסור היה לגרש אותנו בחזרה לארץ המוצא וחלה חובה לקלוט אותנו. המוצא שלנו מקובה היה בעצם תעודת הביטוח שלנו. אחר כך שנים עשר הפליטים מהסירה פוזרו ללינה בבתים שונים, כשאני כבר חליתי במהלך השייט במחלת ים. הכל התערפל לי והרגשתי רע מאד".  

לאחר שהות קצרה במיאמי היא טסה לפנמה סיטי בה שהתה כחודשיים, ובסך הכל המתינה כשנה בארצות הברית עד להסדרה של ניירת ודרכון, שאיתו יכלה סוף סוף לטוס לישראל.

----------------------------------------------

"הכל השתנה כאשר אחת מהמעסיקות שלי, תושבת בבית נחמיה, סיפרה לי שבתה לומדת רפואה. רק אז פתחתי את הלב וסיפרתי לה את סיפור חיי. היא התרגשה ומיד נרתמה לעזור לי. אמרה שהיא לא מוותרת עלי ושאני חייבת לחזור לרפואה"

-------------------------------------------

 מקובה לבית עריף

עם הגיעה לארץ התאקלמה מרטינס בבית עריף, היכן שמתגורר בן זוגה יחד עם משפחתו הענפה, רובם יוצאי תימן. "היה לי כל כך הרבה לפרוק מהלב שתוך חודש אחד כבר הצלחתי לדבר עברית".

מרטינס לא נולדה למשפחה יהודית ושלושה חודשים אחרי שנחתה כאן, השניים טסו לערוך את טקס נישואים אזרחי בקפריסין. מקץ חמש שנים בארץ היא השלימה תהליך גיור מלא. נכון להיום, משפחתה מנהלת אורח חיים מסורתי. היא שומרת שבת וכשרות וילדיה לומדים בשוהם, בבית הספר הדתי אבני החושן. "אפילו הורי יודעים שאסור להתקשר אלי לטלפון בשבת", מתלוצצת מרטינז.

בטח ההורים שלך חרדים לך ולנכדים בגלל המלחמה.

"הם דואגים מאד. מתקשרים הרבה כדי לשמוע מה קורה ואיך אנחנו מסתדרים עם האזעקות והפיצוצים, אבל הם סומכים עלינו מאד".

כשהתעורר צורך כלכלי, הדוקטור לא היססה ויצאה לעבוד לפרנסת הבית.  לאיש ממעסיקיה לא היה מושג שעובדת הניקיון שלהם היא בעצם רופאה מדופלמת. "הכל השתנה כאשר אחת מהמעסיקות שלי, תושבת בבית נחמיה, סיפרה לי שבתה לומדת רפואה. רק אז פתחתי את הלב וסיפרתי לה את סיפור חיי. היא התרגשה ומיד נרתמה לעזור לי. אמרה שהיא לא מוותרת עלי ושאני חייבת לחזור לרפואה. היא עצמה עבדה במשרד הבריאות והכירה מקרוב את ההליכים. היתה לי עזרה ממנה בכל מה שנדרש להשלמת הקורסים והבחינות הסמכה כרופא, כולל קורס חשוב של עברית רפואית. בעצם היא זו ששכנעה אותי לעבור את המבחן הארצי לרפואה."

"כדי לממש את החלום עבדתי מאד קשה. למדתי תוך כדי טיפול בבית, בגידול ילדים, בלי שום וויתורים או הנחות". ואכן, תוך פחות משנה צלחה ד"ר מרטינז את כל המשוכות בדרך לרישיון המיוחל, עשתה סטאז' במרכז הרפואי אסף הרופא ועבדה במרפאות קופת החולים במודיעין.

אחרי שהוסמכתי כמומחית לרפואת משפחה, שמעתי שנפתחת מרפאה חדשה של כללית בשכונת הדרים. התעניינתי בתפקיד ונאמר לי שד"ר ילנה כצמן המקסימה מיועדת לנהל אותה. כשכצמן עזבה את המרפאה במרכז המסחרי, דורייניס נכנסה לנעליה. "בשבילי, המעבר ממעמד של פציינטית במרפאה שוהם למנהלת המרפאה, זאת סגירת מעגל".

may