ימים לא קלים צפויים להנהגת המועצה, שתידרש בקרוב לעמוד מול הורים שכולים המבקשים להנציח באופן משמעותי את בניהם שנהרגו בחודשים האחרונים

 

 

 

 הימים האלה שבהם התווספו ליישוב משפחות שכולות, מציבים על סדר היום הציבורי את עניין ההנצחה של הנופלים. המציאות הקשה תחייב את הנהלת היישוב להיערך לבקשות בהיקף שלא היה כמותו, מצד המשפחות  שידרשו להנציח את בניהן באופן משמעותי, מעבר למינימום המקובל. נכון להיום, שמות חללי צה"ל מהיישוב חקוקים על לוח אבן בגן הבנים, סמוך לרחוב תרשיש. על הלוח הזה מופיעים גם שמות נופלים שלא גרו בשוהם, אך הם בני משפחה מקרבה ראשונה של תושבים מקומיים.

לא כל החללים מהיישוב הונצחו במידה שווה. משפחות שהתעקשו הצליחו להנציח את יקירן באופן בולט יותר. כך לדוגמה, בגן החבל נבנה מצפור מרשים על שם סג"מ אחיעד רובנר ז"ל. באזור בריכת השחייה הוכשרה גינה ציבורית על שמו של יובב לוי ז"ל שנפל בפיגוע טרור, וביער שוהם הוקם חניון על שם אב ובנו, תושבי שוהם, שנספו בתאונת דרכים. הסכמה של המועצה להנצחה בולטת ויוצאת דופן,  ניתנת לא פעם בעקבות לחצים אמוציונליים, ומכל הנושאים דומה כי זו המשימה הרגשית והמורכבת ביותר שמונחת לפתחו של ראש מועצה. לא פעם המיזמים של ההנצחה כרוכים גם בנכונות של המשפחות  להכניס יד לכיס כדי לממן את העלויות. ככל שמדובר בנופלים בקרב הדבר מקומם, שכן  די במחיר היקר מכל שהמשפחה הקריבה, ולא נכון לדרוש ממנה השתתפות בהנצחה.

בשונה משוהם, ברחבי הארץ נהוג לקרוא רחובות, כיכרות וגשרים על שם אישים, שבולט בהם שיעורם של פוליטיקאים. מנשיאים וראשי הממשלה, שרים ואפילו חברי מועצות עיר. רובם הלכו לעולמם בנסיבות טבעיות, חלקם לא היו בכלל בקונצנזוס, ויש כאלה שתרומתם מוטלת בספק. חוסר הצדק הזה זועק לשמיים, שכן פוליטיקאים זוכים להעדפה בהנצחה על פני אחרים, בכלל זה הנופלים במערכות ישראל.

חלק מבתי הכנסת בשוהם נקראים על שמות של נפטרים שכף רגלם מעולם לא דרכה ביישוב, אך משפחותיהם השיאו תרומה כספית נדיבה להקמתם. לעומת זאת, מאז הקמת היישוב נשמר בקפידה עקרון לפיו אישים לא יונצחו במרחב הציבורי, השמות שנבחרים לרחובות, לכיכרות ולרחבות, קשורים למורשת הארץ, בהם שמות של סלעים, חבלי ארץ, בעלי כנף, פרחים ופירות מקומיים. 

צדק מאוחר

הכסף יענה את הכל ויש בשוהם יוצא מהכלל אחד - כיכר ספרא, על שם משפחת הנדבנים שהתנתה תרומה כספית בסך מיליון דולר, במחיקת השם של הכיכר המרכזית, כיכר ברבור, והנצחת שמה במקומו. הכסף שנתרם שימש לשיפוץ הכיכר, להרחבה ולשדרוג בית התרבות והקונסרבטוריון המקומי. למעט משפחת ספרא, נשמר  בשוהם העיקרון הזה בקפידה, גם כאשר משפחתו של ראש המועצה הראשון, דב שיש, סורבה לפני שנים ספורות  כשביקשה להנציח את זכרו.

בימים הקשים האלה, ראוי לפתוח מחדש לדיון את העקרונות שמנחים בבחירת שמות הרחובות, כך שבמקום סמטת הפומלית וסמטת התפוז לדוגמה, יונצחו שמות בני היישוב שנפלו במהלך שירותם הצבאי. עניין של צדק מאוחר.      

קק"ל נוהגת להנציח תורמים בחלקות יער בכל רחבי הארץ באמצעות סלע שעליו חקוקים פרטים אודות נפטרים שמשפחותיהם תרמו סכום נדיב. נכון היה שגם מועצת שוהם תבחן אפשרות להנציח באופן דומה את הנופלים מהיישוב, בחלקות שונות ביער שוהם. אם במועצה יאמצו את הרעיון הזה, נכון שהמשפחות השכולות לא יידרשו לשאת בהוצאות  ההנצחה.

ככל שמדובר בחללים ממשפחות שומרות מסורת, ראוי לשקול גם מסלול הנצחה של חללים בקריאה של בתי כנסת על שמם, או לפחות חדרים וכיתות לימוד. באשר לחילונים, יש מקום לבחון הנצחה גם בחדרים ומעבדות בבתי ספר, במתנ"ס, בקונסרבטוריון ובמקומות אחרים, באופן שתואם לערכים ולמסלול החיים של הנופלים. אולי גם הגיעה השעה לבחון הקמה של בית יד לבנים בשוהם.

בשלב כלשהו, לפני שנים רבות, נקבעה בשוהם מסיבה לא ברורה, מדיניות לפיה אין דנים בהנצחה בטרם מלאה שנה לנפילה של חייל. מנגד, בעיר מודיעין הסמוכה כבר מנציחים בפועל ונקבעו שמות רחובות על שמם של הנופלים במלחמת חרבות ברזל. יתכן כי גם בעניין הזה, נכון שהמועצה תשקול את מדיניותה מחדש.

הנצחה רוחנית

ההנצחה המועדפת על המשפחות השכולות היא בדרך כלל גשמית: גינה ציבורית, מצפור, חניון, מתקן ספורט, בית כנסת או מבנה אחר. דרך פחות נפוצה היא באמצעות מיזמים רוחניים, המשקפים את  ערכיו של הנופל. המיזם הוותיק והמוכר בשוהם הוא מרוץ "השיבה הביתה", לזכר החיילת שרית שניאור - סניור ז"ל, שנפלה במהלך שירותה הצבאי בבסיס הצבאי נצרים. ב-2004 נוסד מרוץ שליחים לזכרה, הנערך לאורך 110 ק"מ, מגבול רצועת עזה ועד לתיכון המקומי בו למדה. לאורכו משולבות נקודות עצירה בהן מתקיימות הרצאות הנוגעות למורשת צה"ל, מנהיגות ואהבת הארץ. במרוץ נוטלים חלק תלמידי התיכון וחיילים מהגדוד בו שירתה. ההנצחה של שניאור נוכחת בחיי היישוב מזה שני עשורים, לא פחות מאשר הנצחה בדרך גשמית.

הרוגי מלכות

למועמדת לראשות המועצה, דפנה רבינוביץ, יש עמדה ברורה: "גם במקורות היהודים וגם בציבוריות הישראלית, לחללים שנפלו בקרב שמור מעמד מקודש של הרוגי מלכות. הנופלים שגדלו והתחנכו פה ראויים להנצחה שתכבד אותם, יותר מאשר בגן זיכרון בקצה היישוב. הם חלק  חשוב ומפואר במורשת ובהיסטוריה של שוהם, ולכן נכון שהסיפור שלהם יהיה יותר נוכח בחיים שלנו. זו לא טובה שאנחנו עושים למשפחות, אלא חובה מוסרית חינוכית של כולנו. אני משוכנעת שיש בשוהם מספיק רחבות וסמטאות בהן נוכל להנציח כל אחד מהגיבורים בשמו, ולא נצטרך להסתפק בהנצחה כללית ומשותפת,  כמו גן הבנים או גן הנופלים. ההנצחה תהיה סמוך ככל שניתן לביתו של הנופל, או בפרוייקט חברתי המשקף את אישיותו וסגנון חייו."

מכל מקום, ניסיון העבר מלמד כי קרוב היום בו המשפחות הקמות מאבלן, יחלו להתדפק על דלתות המועצה בתחנונים להנציח ביישוב את יקיריהן. ומי האיש שיוכל לעמוד בפני דמעות של הורים שכולים? 

 אילן דואק