194 rotem barkan

רותם ברקן היא מורעלת ים אמיתית. בשנה החולפת שירתה כלוחמת ביחידת "סנפיר", שמרה עם חבריה על נמל חיפה ולקחה חלק בהגנה על חופי הארץ במבצע "צוק איתן". לפני כחודש סיימה קורס קצינות כמצטיינת מופת לאחר שהגתה רעיון להעביר חומרים על מזרחנות ואיסלאם לצוערים ובעוד כחודשיים, תפקד כקצינת שליטה ימית על בקריות שליטה. רק תגידו לה "ים" או "צרעה" ותראו איך היא מתחילה לחייך

 

 מאת: שרון חן. צילומים: דובר צה"ל

בעוד חבריה מתכננים את הטיול הגדול שאחרי הצבא לדרום אמריקה או למזרח, רותם ברקן, 20, עוד רגע קצינה, חוזרת מהרגילה שלה לאחד מבסיסי החייל, להמשך ההשלמה החיילית אותה תעשה עד חודש יוני, אז תקבל את דרגת הקצונה שלה, סגן-משנה בחיל הים.

לפני כחודש וקצת סיימה ברקן, 20, תושבת שוהם, את קורס הקצינות בבה"ד 1, כשהיא מעוטרת בתואר – מצטיינת מופת. במהלך הקורס, מונתה לתפקד קצינת מודיעין גדודית ובמסגרת זו, היה עליה להעביר לימודי מזרחנות ואיסלאם לגדוד. ברקן הגתה רעיון לאגד כמה עשרות מושגי יסוד באיסלאם בתוך ספר אשר הושאר בבה"ד, בעזרתו יוכלו מעתה  קצינים ומדריכים להעביר לחיילים שיעורים ומושגים באיסלאם ביתר קלות – ועל כך זכתה להערכה רבה ותואר המופת.

עם צמה על הכתף נראית ברקן קצת כמו מהשיר על היאחזות הנח"ל בסיני. ילדה טובה נטו, ביישנית, מתוקה ועם ים של ערכים ומוטיבציה. רק תגידו את המילה "ים" או "צרעה" ועל פניה מתפשט חיוך של נחת וגאווה. 

מורעלת ים?

"לגמרי", היא מודה בחיוך נבוך. "אין אף מקום אחר שמתחרה בתחושה של שייט על סירה, ואפילו סירת גומי. מי שהתאהב – לא יכול אחרת".

היא בת בכורה במשפחה שבה עוד שתי בנות צעירות בנות 17 ו-13 וחצי, בוגרת תיכון שוהם בערבית ובספרדית בלימודים אקסטרניים ולשעבר מדריכה ורשג"דית בצופי שוהם. שנה לפני הגיוס יצאה לשנת מכינה בקיבוץ מעיין ברוך, במסגרת המכינות למנהיגות חברתית בהן לוקחים חלק בני נוער רבים משוהם וממושבי האזור.

עוד לפני סיום המכינה, חיפשה תפקיד משמעותי בצבא בו תוכל לממש את עצמה וידעה שהוא מוכרח להיות עם "אקשן". במהלך שנת המכינה, שמעה על ״סנפיר״, יחידה לוחמת להגנת נמלים הפועלת בטווח הימי ומוכשרת למלחמה בטרור. לאחר מיונים, אותם עברה מבלי לגשת לאף תפקיד אחר, התגייסה בנובמבר 2013 ולאחר קורס אינטנסיבי שכלל הרבה שעות ים ואימוני קרב מגע עם מאמני השייטת, הוסמכה כלוחמת בסנפיר, עד לדרגת ירי במאג, בחרטום ה"צרעה" – כלי השיט הקל והמהיר של לוחמי היחידה. 

"היחידה מתכללת את אבטחת הנמלים ואת הספינות המגיעות לישראל, עוד לפני שהן נכנסות לנמל", מסבירה רותם. "אנחנו עולים פיזית לספינה, מקדמים לשלום את הקפטן ואת הצוות, בודקים ניירת ואם הכל כשורה, מאפשרים מעבר".

במהלך הקורס שעוברים חיילי היחידה, הם לומדים קורס עזרה ראשונה ופרק נוסף מכין אותם ליצירת הקשר עם הצוותים על הספינות. "חשוב ללמוד לעלות על ספינה בצורה נכונה, לתשאל, לבדוק מסמכים, לדבר בכבוד ולגרום לכולם להרגיש נוח כל עוד הכל כשורה".

194 rotem barkan 2

אתם עולים מן הסתם מספר אנשי צוות – לאחר אירועי המרמרה, אין פחד?

"לא, הרבה לפני המרמרה וגם אחריה, הסיקו מסקנות רבות ויש גיבוי ותחושת ביטחון שחייל שלם מאחורינו. בפעם הראשונה זה קצת מלחיץ אבל מתרגלים ומבינים שהצוות הזר לחוץ יותר. אנחנו מגובים ומדובר בספינות קרובות לנמל, שסביבן מוצבות ספינות ישראליות ובצוות שמלכתחילה מוכר כצוות של צי סוחר ולא הגיע למטרות פוליטיות".

לעיתים מדובר באניות ענק. איך אפשר לדעת שבבטן האנייה אין אמל"ח?

"אנחנו לא בודקים את הסחורה אלא את האנשים. אם יש בעיה – בדרך כלל מדובר בהערכות מודיעיניות והעניין מתגלה עוד הרבה לפני שהספינה מגיעה ארצה. כך היה עם הקארין איי ועם האחרות. רק לפני חודש עצר חיל הים ניסיון הברחה נוסף בדרום", מסבירה רותם. "לוחמי ה'דבורות' באשדוד מתמודדים דרך קבע עם ניסיונות הברחת נשק לעזה דרך הים. הם מרחיקים את הספינות רחוק ככל האפשר מחופי הארץ ולוחמי סנפיר נכנסים לכוננות קרוב יותר לנמל ומונעים הגעת כלי שייט כאלה לחוף".

מה קורה כשכלי שייט בכל זאת נכנס למים הטריטוריאליים של ישראל, עוקף את הדבורות ומתקרב לנמל ולא מזדהה או עוצר?

"אנחנו נכנסים לפעולה. בכל אירוע כזה, יש נהלים ברורים מאוד. כל כלי שייט שלא מתנהג לפי הנהלים חשוד מבחינתנו כפח"ע אפשרי – מספינה גדולה ועד סירת גומי שעלולה לחדור במטרה להנחית כוחות על החוף או לבצע פיגוע התאבדות. שטים סביב כלי השייט, דורשים ממנו להזדהות ואם אין ברירה – יורים יריות אזהרה ואף מיירטים. עושים כל מה שאפשר לפי הנהלים כדי לא להגיע כמובן למצב כזה, אבל גם לא לקוחים סיכון".

ים של אדרנלין

יחידת סנפיר הוקמה כדי להגן על הנמלים לא רק ממניעים ביטחוניים אלא גם כלכליים. "99.2 אחוז מהסחורות המגיעות לישראל נכנסות בדרך הים ויש חשיבות רבה לשמירה על הספינות העוגנות והנכנסות. פיגוע בלב נמל ישראלי יגרום למדינות רבות להסס אם לשלוח לכאן אניות וסחורות, סכומי הביטוח יעלו בהרבה והכל ייפול על כתפי המדינה ובסופו של דבר על הכיס של כולנו. לכן החשיבות היא לא רק ביטחונית אלא כלכלית".

את נחשבת לוחמת – למה בעצם?

"כי סנפיר היא יחידה לוחמת. אנחנו נמצאים בתפקיד בכוננות תמידית. המגורים שלנו קרובים לכליי השייט ואנחנו ישנים עם מדים ונעליים כדי להיות בעת הצורך על כלי השייט שלנו, הצרעות, תוך 30 שניות".

את מתכוונת לומר שלאורך כמה ימים את לא חולצת נעליים? 

רותם צוחקת: "כן. מתרגלים. בכוננות אין פשרות. כולנו עושים את אותה עבודה – גברים ונשים ואין בזה שום דבר יוצא דופן. כשמקפיצים אותנו, זה יכול באמצע אוכל, שיחה, שינה – אנחנו על הסירות במהירות עצומה כי כל שנייה חשובה".

מה עובר בראש בעת הקפצה?

"כל הקפצה מעלה את האדרנלין לרמות מטורפות. לא רואים בעיניים. יש לחץ אבל אנחנו מוכווני מטרה – זוכרים כל שלב ועושים את העבודה כמו שצריך".

מה הכי עוזר ברגעים הללו?

"כששומעים בקשר 'אנחנו מאחוריכם'. זה אחד הדברים היפים בחיל הים, שהכל נעשה ביחד".

אחד האירועים שהיא נוצרת עמה הוא מבצע צוק איתן. "עשינו המון שעות ים", היא נזכרת. "הוקפצנו לפעילות ביטחון שוטף בחופי הדרום, לאחר האירוע בו ניסו מחבלי החמאס לחדור לשטח הארץ דרך הים ונעצרו על-ידי כוחות צה״ל. עשינו בט"ש מול חופי עזה וראינו את ההפצצות בעיניים. את הבזקי האור והעשן. זו חוויה לא פשוטה להיות חלק ממלחמה".

לא פחדתם לחטוף טיל?

"לקחנו בחשבון את האפשרות. ברור לנו שיש להם את היכולות ואנחנו לא מזלזלים בהם אבל היינו רגועים".

ההורים כססו ציפורניים?

"דאגתי לעדכן בכל פעם שחזרתי מהים וגם אם הם דאגו הם לא הראו את זה".

אירוע שני שריגש אותה מאוד היה מבצע "שער הגיא" - הגעתה לחיפה של הצוללת "תנין", צוללת מסוג דולפין הנחשבת לבין הטובות והמשוכללות בעולם. הצרעה של רותם היתה זו שכובדה בליווי הצוללת החדשה בעת כניסתה למימי ישראל עד קשירתה לרציף בבסיס הצוללות החדש בחיפה - בסיס ״הפולינום״. "ראיתי את חיל הים בשיא תפארתו. עמדתי בצרעה ולא הצלחתי להפסיק לחייך. בכיתי מהתרגשות. הספינות עמדו במשמר הצדעה, היו זרנוקי מים סביב וקולות של צופרים, צוות הצוללת עמד על הסיפון וכולם היו לבושים לבן. זה היה מפגן מדהים של כוח אבל של המון אופטימיות והתרגשות. זה היה רגע מכונן".

194 rotem barkan 2

כי הים הוא פתוח

אהבה גדולה חשה רותם ליחידה שלה אבל לאחר שנה ורבע בתפקידה, שוב החל חיידק העשייה להציק לה והיא החליטה להמשיך הלאה, ליעד הבא ולהחליף את הביטחון השוטף במשהו אישי יותר. "לאורך השירות שמתי לב לקבוצת הבק"שיות – בקריות השליטה, שאחראיות לתצפת על כל קו החוף על מנת למנוע חדירות ופעילויות חבלניות אחרות. תפקיד זה הוכח כמשמעותי במבצע 'צוק איתן', בו ניסיון החדירה בזיקים נמנע בזכות בקרית שליטה צעירה. ככל שנחשפתי אל קבוצת החיילות הזו ההערכה שלי אליהן התגברה. שמונה שעות הן יושבות מול מכ"ם ושומרות שאף כלי שיט לא יחמוק מהן. החלטתי שאני חייבת לעשות משהו בשבילן".

היא יצאה אם כן לקורס קצינות וביקשה לחזור לחייל כקצינת שליטה ימית. "התפללתי להיות קשל"טית כדי לפקד על אותן בנות, להגיד להן שהייתי שם ושאני יודעת כמה אי אפשר בלעדיהן, ובעיקר לדאוג להן. חשוב שלבנות האלה יהיו תנאי שירות טובים, שיהיה להן עם מי לדבר וכן, גם יכין להן קפה כשצריך".

בנובמבר החלה הכנה לקורס ולפני כחודש סיימה אותו כאמור, כמצטיינת מופת, על הערך המוסף שהביאה לקורס.  "כחלק מהמשימות שקיבלנו כצוערים בבה"ד 1 היתה המשימה שלי להעביר לצוערים לימודי מזרח תיכון ואיסלאם. זה היה תפקיד של 'חצי כוח' וחשבתי שחבל שדבר כזה ילך לאיבוד. חשוב מאוד שדווקא קצינים לעתיד יידעו מול מי אנחנו נלחמים, שיכירו קצת מושגים כמו הדת האיסלאמית, השריעה, מה זה סונים ומה זה שיעים, מיהם הבדואים, הדרוזים והצ'רקסים, איך צמח החמאס ומה ההבדל בינו לבין החיזבאללה ואם אומרים לנו שיש כוננות בגלל חג מסוים – שנדע מה משמעות החג הזה".

רותם יצרה אם כן מספר דרכים שיאפשרו לבאים אחריה להעביר הדרכות בנושא לצוערים, ובכלל זה איגדה בספר, עשרות מושגים הנוגעים למזרחנות ולאיסלאם. "היום כל אחד בבה"ד יכול להשתמש בחומר בקלות, לקבל מושג על המתרחש סביבנו ולהעביר את זה בהמשך לחיילים שלו".

כיום היא עוברת בין מוצבים ובסיסים, לומדת עם עוד תשעה בוגרי הקורס, את העבודה בשטח. בהמשך היא מקווה שיציבו אותה בדרום, סמוך לגבול עם עזה או באזור אילת, כדי שתוכל להיות בבסיס סגור, קרובה לחיילות שלה וכמובן, במרכז האקשן. 

משהו שמוביל אותך?

היא חושבת לרגע. "הים גדול ואינסופי. זה לא משהו שאפשר לתחום וזה גם היופי בחייל שלנו – שהוא שומר מקצה לקצה, מעל המים ומתחת, ויודע להיערך לכל תרחיש".

מה דעתך על מה שאומרים על הנוער הרדוד של ימינו?

"שינהלו איתם שיחה. יכול להיות ששוהם היא חממה אבל יש אתי גם חבר'ה מחיפה ומתל אביב ומעיירות פיתוח וכולם באים ומתגייסים ונותנים את הנשמה, הולכים לקצונה, לתפקידים מאתגרים. יש נוער שהוא לא משהו כי בכל מקום זה ככה, אבל רובם פשוט אנשים נהדרים".

אגב, כשאת יושבת עם חברים על החוף ורואה או שומעת משהו על כלי שיט, האוזניים מתחדדות?

"בטח, לגמרי. כשהייתי בבה"ד 1, מה שהכי חסר לי היו המים, השקיעות לתוך הים".

יש משהו אחר בים?

"בטח. ראשית – מי שלא מקיא לא אח. זה החוק בכלי השייט. אני לא הקאתי, אבל סבלתי מבחילות וסחרחורות, אז אני בסדר", היא צוחקת. "יש אחווה גדולה על כלי שיט, עושים 'מס' – עושים ארוחה ומוראל משותף, וכן, גם אני מבשלת. וחוץ מזה – אין כמו הים סביב. מי שלא ישב עשר שעות בהפלגה בסירה של מטר על מטר לא ממש מבין".

ומי שכן הבין?

"מי שלא אהב, זה כנראה לא בשבילו. אצלי זה טבוע בדם, אני התאהבתי".

הוסף תגובה

תגובתך תתפרסם לאחר אישור מערכת האתר