הוא מאמין שהנוער של היום הוא ערכי ונהדר, מציע שלא נחשוב שאנחנו חיים בקיבוץ, ומאמין בנתינה שמעבר בשילוב עשייה ביטחונית כדרך חיים  קבלו הצצה אל מר ביטחון

מאת: לימור בר נתן

 

 

בכמה מילים: 

בן 49. נשוי לרונית, מנהלת מכירות ואבא של ראם (21), סמ"ר בגדס"ר צנחנים (ומי שריגש את היישוב בטקס יום הזיכרון האחרון, כשסיפר על מות חבריו לצוות במבצע "צוק איתן"), שחף (18), עתידה להתגייס לצה"ל לתפקיד מדריכת צניחה ופלג (15), תלמיד כיתה ט' בחטיבת יהלום. 

שרתת בצבא כלוחם בגולני ובתפקידי קצונה שונים, שרתת ביחידת המסתערבים, כקב"ט ואתה מח"ט במילואים. בטחון זה העניין מבחינתך? 

"כנראה שבסופו של דבר אני צריך אקשן. מדובר בתחום מרתק, שאתה מתחיל יום ולא יודע איך הוא נגמר. זוהי עבודה מאתגרת כל יום מחדש, שמשאירה אותך צעיר לנצח, בסביבה דינמית, כשמתן התגובה צריך להיות מהיר ונכון ככל שאפשר. 

תפקידי בשוהם הוגדר כמנהל מחלקת בטחון, בטיחות ושעת חירום. מטבע הדברים עבדתי מול מספר רב של משרדי ממשלה והכנתי את היישוב לשעת חירום דוגמת מבצע צוק איתן. נגעתי בהיבטים של ביטחון ובטיחות החל ממוסדות חינוך ומוסדות ציבור ועד אירועים כמו דליפת האמוניה במפעל אסם. יחד עם משטרת ישראל, וועדת הביטחון והמשמר האזרחי המטרה היא לא לשקוט על השמרים, אלא למצוא פתרון נכון ויעיל ליישוב מתפתח כמו שלנו בסביבה מורכבת, גם בגלל קרבה לקו הירוק, גם כמקום ששואב אליו פועלים בשל בנייה מואצת ביישוב, וגם מקום שלפעמים מצטייר כקל לפריצה. חיפשנו דרכים כדי למגר תופעות אלו באמצעות מחסומים במבואות היישוב, הקמת מצלמות בנקודות רגישות, שינוי שגרת הפעילות וכן הלאה".

יש תחושה שיש כאן מקרים רבים של פריצות לבתים 

"מי שחושב שאנחנו גרים בקיבוץ, צריך להשתחרר מזה. אנחנו אכן גרים במקום פסטורלי עם אנשים מחייכים, אבל יש לצידנו גם כאלו שחושבים שאנחנו טרף קל. כך שאם מבקשים שהמועצה תעזור, בואו קודם נעזור לעצמנו. זה מתחיל בדברים פשוטים כמו סגירת דלתות וחלונות. רוב הפריצות לשוהם מתבצעות במקומות שבהם קל לפרוץ, ולא כולם עושים זאת. צריך לחשוב מה יכול להוות מכשול לפורץ פוטנציאלי, זה יכול להיות פנס שמזהה תנועה ונדלק, מערכת אזעקה, מצלמה קבועה/ מצלמת דמה, כלב בחצר או סתם שלט 'זהירות כלב בחצר', להיות ערניים ולדווח על דברים חשודים. למועצה יש שיטור קהילתי וניידת המצוידת בעובד מועצה ושוטר ומחויבת להגיע לכל אירוע בפרק הזמן הקצר ביותר, ואנחנו אכן עושים כך ויכולים לתת מענה". 

האם השומרים המנומנמים משהו בשכר מינימום בכניסות ליישוב מוכיחים עצמם כפתרון מוצלח? 

"להיות שומר במחסום זה עבודה סיזיפית וקשה ויש מורכבות בניהול העניין. יחד עם זאת, אנחנו משתדלים לעשות את המרב והדוגמא הטובה ביותר היא הירידה ההדרגתית בכל שנה בכמות גניבות הרכב. אפשר להתווכח אם זה עוזר או לא, אם השומר עייף או לא, ובסופו של דבר הנתונים מוכיחים שככל הנראה ולמרות הקשים והבעיות- כנראה שזה עוזר. כמובן שיש לשקול כל פעם מחדש מה לעשות גם בהיבט של עלות, ומעבר לכך בהיבט של מה נכון לעשות לטובת רווחת התושבים". 

והמצלמות ביישוב- מאפשרות זיהוי של כלי רכב או עבריינים? 

"לרוב ניתן למצוא נתונים ולתחקר בדיעבד מה קרה. לא כל המצלמות חדות, אבל המועצה משדרגת בכל פעם אתר כדי לנסות ולהקדים את הטכנולוגיה". 

הקרבה לנתב"ג כיעד אסטרטגי צריכה להטריד אותנו? 

"אני לא רואה פה בעיה, אבל אי אפשר להתעלם ממפגע בודד שרוצה להגיע לכל מקום. חיזבאללה והחמאס לא מחפשים את שוהם, אבל היא נמצאת במקום טוב ליד נתב"ג וליד מתקנים אסטרטגיים אחרים. מבחינת מיגון- שוהם היא בין הערים המוגנות בארץ, מכיוון שנבנתה אחרי מלחמת המפרץ ולכל משפחה יש מקלט או ממ"ד בבית. מעבר לכך, הרשות משקיעה הרבה משאבים וזמן כדי להכין את העובדים ואת התושבים לכל מצב חירום אפשרי ולרכז את כל הדרישות שעולות מהתושבים למול משרדי הממשלה השונים, וכל זאת באמצעות וועדת מל"ח שמתכנסת כל שלושה חודשים, דנה בסוגיות הקשורות לשעת חירום ומבצעת תרגילים מעת לעת". 

יש אירוע במהלך הקריירה שלך שלא תשכח? 

"יש המון מקרים, אך כל אירוע ראשון נחרט בזיכרונך: הודעה ראשונה למשפחה שיקירה נהרג, תאונת דרכים ראשונה, שריפה ראשונה. אחד הדברים הקשים ביותר איתם אתה מתמודד כקב"ט הוא כינוס צוות שמודיע למשפחה על מות יקירם. לעיתים אתה גם מגיע לזירת האירוע, בין אם מדובר בתאונה או התאבדות, והמראות לא קלים. העובדה שאתה מכיר לאורך השנים משפחות רבות מהיישוב הופכת את ההודעה קשה שבעתיים". 

בעקבות הקריירה שלך, אתה אבא היסטרי? 

"הילדים אומרים שכן. אני חושב שלא. אבל אני יודע על הרבה דברים שקורים גם ברמה ארצית וגם במקומית, שאני רואה אותם בצורה אחרת. להגיד 'לי זה לא יקרה' זו קלישאה. כאבא מתפקידך להיות מעורב במה שקורה בתוך התא המשפחתי". 

אתה מחלוצי שוהם, לא? 

"התחלתי לעבוד בגיל 28 כקב"ט היישוב בראשות דב שיש, כשישבנו כולנו בקרוואן קטן אחד ועשינו הכל מהכל. אני עוד זוכר את יום העצמאות הראשון בשוהם שהתקיים באבן חן עם הופעה של דץ ודצה וקרוב ל-1000 תושבים. בעיניי, השינוי בין שוהם של היום לשוהם של ההתחלה מקביל לשינוי של מדינה בהתהוות לעומת מדינה. בשלב הראשון כולם הכירו את כולם וזה היה קיבוץ אחד גדול, ועם השנים פחות מכירים אנשים, פחות יש מחויבות הדדית ויותר כל אחד עושה יותר לעצמו מאשר לקהילה, למרות שאנחנו עדיין יישוב מאד קהילתי. 

אחד האתגרים שבתפקיד הוא ממשקי העבודה עם הנוער ביישוב. מי שאומר שהנוער של היום זה לא הנוער שלנו- מדבר שטויות. יש לנו נוער איכותי, ברמה גבוהה הרבה יותר מאשר היינו והדוגמא המצוינת לכך זה הגיוס לצה"ל והחינוך לערכים ביישוב. נכון, לפעמים הם מפטפטים בקול בגינות הציבוריות, אבל מי מאיתנו לא עשה זאת?  קצת הגזמנו עם מרוץ השדים סביב הנוער. זהו נוער מתנדב, בתנועות נוער, בחוד החנית של היחידות בצה"ל, ושעושה הרבה מעבר. צריך לחבק אותם ולרתום אותם לעשייה, כיוון שאלו הפנים הבאות של המדינה". 

למה בחרת לעבור לתחום כיבוי האש וההצלה? 

"הבחירה בתפקיד לא הגיעה מתוך מיצוי בשוהם. נהפוך הוא, העבודה שלי בשוהם היא מאתגרת כל יום מחדש. זוהי סביבת עבודה נפלאה, עם גיבוי מדהים החל מראש המועצה דרך המנכ"ל והעובדים, אבל חיפשתי אתגר אחר וכשהוא נקלע לדרכי, בחרתי בו. העבודה כאן היא שונה. היא בקצב אחר. אתה שותף לארגון שעובר רפורמה ואתה חלק מאותם מפקדים שמתווים דרך שתיזכר לאורך זמן. יש כאן צוות אנושי נפלא, ובניגוד לנטייה הטבעית לברוח מסכנה, התפקיד שלנו להיכנס לתוך הסכנה כדי להציל חיים. אני יכול לספור על כף יד אחת מקומות שעושים זאת כמו צה"ל, משטרה וכיבוי אש. כדי להיות מסוגל לעשות זאת אתה צריך להיות נחוש במשימה, ערכי, מקצוען ולאהוב את מה שאתה עושה. אני גאה לעבוד בתחנה שנחשבת בין התחנות הפעילות בארץ עם אירועים לא קלים ועם מבחר אנשים שיש לי הזכות לפקד עליהם.

כל צעד חדש מלווה, כמובן, בהחלטה משפחתית. אני מקבל רוח גבית בראש ובראשונה מאשתי רונית ומהילדים, שמבינים שאבא לא תמיד מגיע הביתה בכל יום בשעה סבירה או לא תמיד מגיע הביתה, וזה מה שמחזק אותך לתת את כל כולך במקום העבודה".  

מה אתה עושה כשאתה לא עובד? 

"הולך לישון. בבית אומרים שנהייתי זקן... אני אוהב פעילות אתגרית- רוכב על אופנועים, אוהב לעשות ספורט אתגרי וטיולי שטח, סקי וטיולים בארץ".

איך אתה נרגע? 

"אני יכול למצוא עצמי נוסע לבד לים עם ספר טוב או נוסע להר עם ערכת קפה. אני אוהב את מילוי המצברים שבלהיות לבד". 

מה אתה רוצה להיות כשתהיה גדול? 

"אני רץ למרחקים ארוכים, ואם החלטתי אחרי 20 שנה לעזוב, מן הסתם אני מניח שזה יהיה לאותו פרק זמן שהיה לי במקום העבודה הקודם. אני רוצה להתקדם גם בתפקידים וגם בדרגות כדי להיות בצמתים שאפשר להשפיע בהן ולתרום מהניסיון שלי" ■

הוסף תגובה

תגובתך תתפרסם לאחר אישור מערכת האתר